71. פחד

השבוע קראה לי חברתי פואני להיות עזר כנגדה ולבוא איתה ללידה. מכיון שהייתי פנויה ויש סגר שמחתי להזדמנות. כשאני בדרך ללידה אני כמו סורקת את המערכות שלי ובודקת מה שלומי. באותו היום עבדתי בגינה כך שמצב הרוח שלי היה מרומם. בגוף הרגשתי כמה מיחושים עקב אימוני הפילאטיס היומיומיים שלי והייתי מלאת סקרנות לקראת.

בשעות הראשונות בבית המשפחה שבה התרחשה הלידה ישבתי בסלון ועיינתי בספרי בישול. האשה היולדת היתה עסוקה עדיין במחשבות יומיום והכינה מרק. בשלב מסוים, כשכבר נכנסנו לאזור בו הגוף מבקש את שלו, שאלתי את עצמי אם יש בי פחד.

*

הזיהוי של התחושה המוכרת הזו היה לי חשוב. כולנו מכירים אותה. לעיתים היא מזדחלת לתוכנו בשקט בשקט כמעט בלי להיות מורגשת ולעיתים היא כמו מתקיפה אותנו חזיתית או מתיישבת עלינו.

אני מניחה שכל שיטת טיפול מתייחסת לפחד כאל גורם מניע כזה או אחר. הוא קיים כאן על פני האדמה מימים ימימה.

 *

ולמה הוא כל כך משמעותי בנושא הלידה אני שואלת את עצמי?

ואיך יכול להיות שהוא עדיין מנהל את המערכה כולה?

כל כך הרבה נכתב על פחד מהלידה.

כל כך הרבה נאמר.

ואכן. הפחד נמצא בשרש האתגר שלנו כאנושות.

*

אין לי פתרונות פשוטים אבל הייתי כל כך רוצה, שכרגע, נכיר בו כמנהל את המערכה בלי לשפוט את עצמינו או אותו.

הפחד מנהל את חדרי הלידה ולעיתים, אף את הלידה עצמה.

והוא אמיתי. והוא לפעמים שומר עלינו.

פחד שיקרה משהו לתינוק, פחד שיקרה משהו לאמא, פחד שיתבעו אותי כאשת מקצוע ועוד היד נטויה.

אם נניח את העובדה הזו על השולחן ולא ננסה להתכחש לה, להעלים אותה, להדחיק אותה – אולי יהיה כאן פתח לשינוי. 

אולי אז, ניקח אחריות על הפחד שלנו מהלידה – כחברה – ולא נסכים שהוא יכתיב לנו דרכי התנהלות ופרוטוקולים.

נראה אותו, ואולי נוכל להביט לו בעיניים בלי כעס ונגיד לו: די. אנחנו מבינות למה אתה פה אבל מספיק. וכל פעם כשיעלה נקבל אותו מחדש אבל נסכים גם להשתנות. נסכים למוליכות אחרת. נסכים להרגיש בגוף את החופש שנמצא כשהוא לא בסביבה ונרצה ממנו עוד.

*

אולי בקרוב יוולדו כאן נשים וגברים שלא פוחדים מלידה?

שלא שמים עליה את כל מה שלא שייך אליה?

אולי נשכיל כחברה לקבל את הלידה פשוט כחלק מהאנושיות שלנו, חלק מתהליכי הגוף שלנו, חלק מהטבע שלנו?

אולי נוכל לשמוח שאנו חיים בעידן שבו אנו יכולים להיעזר בטכנולוגיה כשצריך בלי לבטל ערכים בסיסיים אחרים כמו אחריות אישית?

וגם אם הדרך עודנה נפקחת לאורכה ולרוחבה, אולי נבין עכשיו ששינוי עמוק ביחס ללידה יתחיל עידן שבו האנושות לא מנוהלת בכלל על ידי פחד?

*

ובלידה השבוע?

כשבדקתי עם עצמי אם יש בי פחד, עניתי לעצמי שלא.

אני יודעת מה זה לפגוש אותו בלידה. אני יודעת מה זה לפגוש אותו בכלל בחיים ולתת לו לעבור דרכי. אני משתדלת לא להתנגד אליו ומתישהו זה עובר. אני מכירה בו כקיים, לא מתווכחת אתו ומקבלת את עצמי כאנושית. אני אומרת לי: תמי זה טבעי. כך גדלת. תכירי בכך שיש בך חלקים שפחד מדברים מסוימים עדיין נוכח בהם. אבל האם נידונת להמשיך כך? לא ולא.

איך לא? כי אני משתנה ומתחדשת כל הזמן.

והשבוע, בלידה, כשהפחד לא נכח הרגשתי קלילות נעימות בטחון ואמונה עמוקה בדרך.

הרגשתי וחוויתי בכל החלקים שלי חופש.

אני מאמינה שגם כחברה אנושית נוכל לחיות ולשגשג כך ויש לנו איפה להתחיל. נכון, בלידה.

2 Comments on “71. פחד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: