58. הראש בחוץ

השבוע נפגשתי עם חברה ושוב התלוננו על הראש. בעיקר על המחשבות המעכבות, המקטינות. היא לומדת בודהיזם והזכירה לשתינו פרקטיקות ישנות וטובות כדי שנוכל להבין דרכן עוד, כל אחת את עצמה. בדרך חזרה הביתה, אני שמה לב שמתוך התלונה עצמה אני מוקירה תודה על הראש ועל המחשבות כי הרי בלעדיהן היה לי הרבה פחות מענין. בלעדיהן לא היתה יצירה. בשיעור אצל הדס רותי אומרת שבמיתולוגיה ההודית המחשבות הן סך הכל חוש – נוסף לחושים האחרים שאנו מכירות. לא יותר, לא פחות. ובכל זאת, אני חושבת לעצמי, אם כבר חוש אז עבורי הן כנראה חוש מסוג אחר. חוש מילולי כזה שניחן ביכולת ליצור לברוא לפרק ולהרוס.

*

השיחה על הראש ועל הרצון שלנו להשאיר אותו לפעמים מחוץ לסיפור החזירה אותי שוב ללידות. המלים והמשפטים הפכו לתמונה.

בלידה, כשאני רואה את ראש התינוק מתחיל לבצבץ בנרתיק או כשהאשה נוגעת בו והוא קרוב לפתח, עוברת לי בגוף תחושה שאף פעם לא ניסיתי לתארה במילים. זה כמו שאת סומכת על משהו ומקבלת הוכחה שהוא נכון, למרות שבעצם לא היית צריכה הוכחה. תחושה של סיפוק שמתלווה אליה שקט גדול בגוף. הקלה והתרגשות מתח והרפיה.

כאילו, שההנחה הכל כך בסיסית שכל תינוק שנכנס בסוף יוצא – קמה לתחייה או משתרשת במציאות. בבת אחת כל העולמות מתאחדים: תובנות הפילוסופים הגדולים ותובנות המורים הרוחניים והאשה והגוף והתינוק והנשמה והשמחה והפחד והיקום כולו – כאן.

הרגע הזה, שבו אנו רואות את הראש מתחיל לבצבץ אולי חזק יותר מהרגע שבו הראש ממש בחוץ כי טמונים בו כל הפוטנציאלים שבעולם.

ברגע הזה אנחנו לא יודעות איך ירגיש התינוק כשיצא והאם יצטרך עזרה או תמיכה או האם יבכה או ישמח או יהיה קצת בשוק מעצם העובדה שהוא נולד. אנחנו לא יודעות בדרך כלל כמה זמן ייקח לו לצאת. חוץ משתי לידות שהייתי נוכחת בהן בבית חולים ולאחר שראינו כבר את הראש האשה נלקחה לניתוח קיסרי, בכל שאר הלידות שנכחתי בהן אם ראינו את הראש הוא אכן יצא דרך הנרתיק.

*

*

כשהגעתי לראשונה לחדר לידה, בקורס מיילדות, הופתעתי ששעת הלידה היא השעה שבה הראש יוצא ולא הגוף. כמה יהודי זה חשבתי בליבי. כמה חשיבות אנו מייחסים לראש. אצלנו, היהודים, הגוף הוא החלק שפחות.

בנוסף לרישום שעת הלידה, למדתי שכאשר יוצא הראש, אני צריכה לעשות מניפולציה מסויימת כדי להוציא את הגוף. למדתי לא לסמוך על הגוף. למדתי לא לסמוך על התינוק שייצא לבד. למדתי שבלעדי כמיילדת פעולת הלידה לא תושלם. אני לא זוכרת מתי היה הרגע שבו התחלתי למרוד. מתי היה הרגע שממנו והלאה לא נגעתי יותר בראש ופשוט חיכיתי. תמיד הייתי שם וחיכיתי. צפיתי במתרחש ואם היה צורך הייתי שם ויכולתי להגיש עזרה.

*

כשהראש של התינוק בחוץ והגוף עדיין בפנים זהו רגע מכונן לתינוק ולאמו גם יחד. רגע שבו שני הגופים עדיין נמצאים אחד בתוך השני אבל ההיפרדות כבר התחילה והיא נראית לעין.

הראש בחוץ. הגוף בפנים.

החלק הכי כואב והכי מאתגר מאחור. אפשר לנשום. גם התינוק וגם האמא מרגישים בגופם את  הפרידה. בשלב הזה, רוב התינוקות נראים לנו עדיין כישנים וכאילו לא מבינים כלל מה קורה. יש כאלו שמתחילים לבכות או אפילו לחייך ואנו יכולות לראות שמשהו קורה ומשתנה בפנים שלהם. כן. הראש בחוץ והגוף בפנים. בין שתי העולמות. כבר אי אפשר לחזור אחורה.

לפעמים זה לוקח דקה ולפעמים הרבה יותר.

הרגעים הללו, כשרק הראש בחוץ הם רגעים חשובים מעין כמוהם של הסתגלות.

אני יוצא/ת לאויר העולם.

עוד רגע, המים שעוטפים עכשיו את גופי ועדיין מלטפים כל תא ותא על פני העור שלי כבר לא יהיו שם יותר. הראש שלי מרגיש את האויר אבל הגוף עדיין לא. הראש בעולם החדש והגוף בעולם הישן.

זה יכול לקחת דקות ארוכות. אם התרגלנו למשוך, סבלנותנו תבחן כאן שוב ושוב. האם לגעת. האם להתערב. חמש דקות כאלו, של ראש בחוץ וגוף בפנים הם דבר טבעי ונורמלי אבל בגלל שאנו לומדות לגעת מיד, למשוך כמעט מיד, יכול לקחת לנו שנים ארוכות כמיילדות וכרופאות להסתגל לכך שאפשר גם בלעדינו. שהתינוק יודע לצאת לבד.

המשיכה הזו, של הראש, כדי להוציא את שאר הגוף יכולה לגרום לו נזק. לפעמים היא יוצרת בעצמה סיטואציה מפחידה ומלחיצה של כליאת כתפיים. סיטואציה שבמצב אמת שלה היא אכן מסכנת חיים. אם לא נחכה עד שהתינוק ייסתגל ויעשה בעצמו את הפעולה שהוא יודע ונועד לעשותה ויוריד את הכתף שלו, בעצמו, מתחת לעצם הפוביס, אולי נגרום לכך שיהיה לו יותר קשה לצאת. גם כאן, היהירות הנרכשת שלנו כמטפלים יכולה לגרום נזק. אם נדע שהמשיכה הזו היא אחת הפעולות היותר מיותרות והיותר מזיקות אולי נעשה אותה פחות ופחות. אם ניווכח לידה אחר לידה שהתינוק יכול ויודע לצאת לבד אולי נחזיר לעצמנו את האמון בתהליך השלם ואולי גם את האמון בעצמנו. הלא כולנו נולדנו.

2 Comments on “58. הראש בחוץ

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    מעניין. מעלה בי מחשבה על להתחבר מחדש לאינטגרציה (הכאילו מובנת מאליה) שיש בין הראש והגוף, שהרי הראש הוא חלק מהגוף. אבל חלק עם דעות משל עצמו, אז לפעמים זה מתעתע 🙂

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: