34. קוים מקבילים

הבוקר, התקשרה אלי חברה דולה להתייעץ  במהלך "לידה", מבית חולים גדול במרכז הארץ.

היא תמכה באשה "יולדת" בתוך סיטואציה מורכבת והתקשרה אלי לקבל עידוד ותמיכה. בשיחה, מצאתי את עצמי חווה את התסכול שלה ולא מסוגלת להתנתק ולחשוב בהגיון ובבהירות מה כדאי לעשות.

*

הסיטואציה היתה מאתגרת. אשה  המכונה בכל הזדמנות "היולדת" , נכנסת לבי"ח לביקורת שגרתית בתום ארבעים שבועות להריון. בניטור ניצפות האטות בדופק העובר שחולפות די מהר, אבל הן מספיקות כדי לאשפז את האשה שהפכה כאמור ל"יולדת" וגורמות להכנסתה לחדר לידה ל"מעקב". למרות שכל הלילה, בחדר לידה ה"מעקב" הווה אומר – הניטור, היה תקין  לפי דבריהם של אנשי הצוות, משאירים את היולדת להפעלת לידה ומתחילים לטפטף פיטוצין לקראת בוקר. מהלך הענינים מתנהל בהתאם ל-האם יש זמן או לחוץ בחדרים האחרים.  מיילדות נכנסות ויוצאות, רופאים נכנסים ויוצאים, רובם מסבירי פנים. השאלה האם הפיטוצין ממש נחוץ עומדת תלויה בחדר.

אבל. התנועה החלה ואין מפסיקים אותה. יש לידה? ממש לא. יש בעיה עם הניטור? ממש לא. צוואר הרחם ללא תנאים מתאימים, הרחם כנראה עדיין לא מבינה מה קורה, והאשה? אמרו לה שבגלל שהיו האטות אתמול לא לוקחים סיכון. והדולה? מתוסכלת מהסיטואציה, צריכה לנווט – להבין, לתמוך, להשקיט, להרגיע אולי את הזוג, אולי את הצוות. ושוב נכנסים ויוצאים, פיטוצין יש, צירים אין, לפעמים מעלים בעוד כמה טיפות ולפעמים עוברות שעות ואף אחד לא נכנס… מוכר?

ולי זה הזכיר.

זה הזכיר לי שמהות הלידה ומהותו של חדר לידה בבי"ח הם כמו שני קוים מקבילים.

ברור שלפעמים "זה מצליח" אבל אם נודה על האמת "זה" קורה הרבה בזכות המזל.

המפעל הוא מפעל והלידה היא לידה ואין קשר בינהם.

חדר לידה שמטפל במאות נשים בחודש לא יכול ולא בנוי להכיל סיטואציות רגישות ועדינות כמו לידה. מיילדות שלמדו והשכילו לטפל בנשים לא יכולות לבצע את תפקידן. חדר לידה ויהיה המקצועי ככל שניתן, עם אנשי צוות לעילא ולעילא, רופאים, אחיות, מיילדות, כוחות עזר מסורות – לא יכול ולא אמור לתת שרות לתהליך כל כך בריא ועם זאת שברירי כמו לידה.

ברור שמשהו השתבש בדרך ואנו ממשיכות לשלם את המחיר.

*

אני נזכרת. הפוליטיקות הפנימיות, שמור לי ואשמור לך, החברות שלי בחוץ שמחכות שכבר אצא מהחדר, השחיקה, הסמכות שלא ברור של מי היא, סולם הדרגות, האחריות שלא ברור של מי היא, המחשבה על כך שאני צריכה את העבודה הזו עוד כמה שנים, הידיעה שאם לא אפתח מיטה אף אחד מהרופאים לא ייכנס לחדר אם אצטרך אותו – כל אלו ועוד רבים וטובים זכורים לי היטב מחמש שנותיי כמיילדת בחדר לידה בבי"ח. אחת הדילמות המורכבות מבחינה אתית / פוליטית היתה למי אני נאמנה: לאשה וללידה שעוד רגע תלד ותמשיך הלאה , או לרופא שימשיך לעבוד איתי משמרת ועוד משמרת ואם אני רוצה שלא "יתנקם" בי ובנשים בלידות הבאות כדאי לי לעשות כדברו.

*

נכון, לעיתים צריך להתערב ולעיתים יש סיבוך ותמיד טוב שיש את בתי החולים למקרה הצורך. אבל למה מראש להכנס לשם? למה להכניס ראש בריא למיטה חולה אם לא ידוע מראש על גורם מחלה כלשהו?

גם  לזהות מקרים אמיתיים בהם יש צורך בהתערבות מהירה כמעט בלתי אפשרי בחדר לידה בבי"ח. המיילדות עסוקות ורצות כמו נמלות חרוצות מחדר לחדר ואם יש רגיעה הן רוצות לשתות משהו בחדר קפה כי מי יודע מתי שוב יהיה אפשר.

ואולי אם יתחיל דימום מוגזם אחרי הלידה, אולי לא יהיה אף אחד בחדר. ואולי עד שיעלו עליו ירוצו לחדר ניתוח לבדוק מה קורה. ואז יגידו מזל. הצלנו אותך.

*

מתי נבין שגם "סיום לא מוצלח" יכול לקרות בגלל התנהלות לידה לפי פרוטוקולים שלחלקם אין קשר לידע שיש לנו על לידה?

מתי נחיה בשלום עם העובדה שלעיתים קורים דברים שלא ציפינו ולעיתים כן, גם בלידה הכי טבעית מחוץ לבי"ח יכולים להשתבש מהלכים שאי היה אפשר לצפות אותם קודם?

מתי נהיה בטוחות שאחריות זה דבר חיובי ולא עונש?

*

אני האחרונה להבטיח תוצאות אבל יכולה להבטיח שכשיש ליווי רציף על ידי מיילדות ואין מחוייבות לפרוטוקולים שנועדו לטיפול המוני בנשים, יש יותר קשב לגוף, קשב לאשה ולתינוק, קשב לידע הטמון בנו כנשים מיילדות ובנו כנשים יולדות .

*

והזוג שלנו במרכז הארץ? אחרי לילה מעייף ומתיש בו בעצם לא קרה כלום חוץ מכמה טיפות פיטוצין מגיע "ביקור" בוקר. אף אחד מהנוכחים בחדר לא ישן וכולם לחוצים כי מה יהיה עכשיו והלידה עדיין לא מגיעה. הצוות כולו נכנס מחייך, מדליק את האור. יש מיילדת חדשה של משמרת בוקר, יש מיילדת אחראית, יש מיילדת מהלילה ויש שלושה רופאים. חגיגה.

"אנחנו מבינים שעדיין אין צירים אבל בגלל מה שהיה אתמול, למרות שהלילה היה טוב ויפה (ניטור תקין), קורצים אחד לשני, נמשיך בפרוטוקול הפיטוצין…."

חייבים? שואלת האשה? תראי, אנחנו לא רוצים להעמיד את תינוקך בסכנה. ההאטות יכולות לחזור על עצמן ואז מה? את רוצה להיות אחראית ושיקרה משהו?

"אני מרגישה שפסענו הישר לתוך מלכודת" אומרת לי הדולה בטלפון.

וגם אם הכל יעבור בטוב ממש, והסיכויים לכך בד"כ הם 50 / 50 , והתינוק יוולד ויש לנו אמא בריאה ותינוק בריא, מישהו ישאל מה משמעות כמויות הנוזלים שקיבלה האם במשך כמעט 24 שעות? במקרים רגילים לחלוטין, עם או בלי אפידורל היא יכולה לצאת מהלידה הזו עם ארבעה ליטר נוזלים מיותרים בגוף. ומה עם הפיטוצין? האם השפיע על התינוק? על התמהיל ההורמונאלי שמשפיע על ההנקה? על הרצון לינוק או להניק? ותסמינים מאוחרים יותר אצל האמא והתינוק? האם הפיטוצין משפיע על התכווצויות הרחם בימים שאחרי? על התהליך הפיזיולוגי הנורמאלי? מישהו בודק? זה נחשב בכלל בתוצאות הלידה?

*

לכל מי שנכח או נכחה בחדר לידה ביותר מכמה לידות הסנריו הזה , שתואר לעיל, מוכר. כדי שהלידה הזו תתחיל ותסתיים בצורה נורמאלית צריך ה ר ב ה  מזל ולשמחתנו הוא מצוי בשפע בחדר לידה.

*

ובינתיים? אחרי השיחה אני הולכת לטיול של בוקר ביער, שואפת אלי את הנדיבות של העצים וחושבת על שני קוים מקבילים ועל המורה שלי למתמטיקה שלש יחידות אוה קרצובסקי בבי"ס תיכון חדש בתל אביב אי שם בשנות השמונים.

קוים מקבילים לא ייפגשו לעולם היא חוזרת ואומרת.

One Comment on “34. קוים מקבילים

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    וואי וואי. אמרת גם אמרת פה בפוסט הזה.. תודה על האמת שאת בוחרת לחשוף.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: