-
הרשמה
רשום
כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
מאין באנו ולאן אנו הולכות: יומן לידות
מה זה "זכותי ללדת"? שואל אותי ינון מהאוזן בר בתל אביב, בעוד אני מתכתבת איתו לגבי חשבונית מהאירוע שלנו אצלם לפני שלושה חודשים. זו עמותה? זו תנועה? מפלגה? מלכ"ר? קטעים, אני אומרת לו, זו שאלה שעולה לעיתים קרובות ולי עצמי לא ממש ברור איך מגדירים מה. על דרך השלילה, אני חושבת איתו בקול רם – זו לא עמותה, לא מפלגה, לא מלכ"ר. אז כנראה "תנועה". תנועת נשים שקמה כשהחליטו לסגור את בית יולדות שלנו לפני שנה וחצי (עוד מעט).
המילה "תנועה" חביבה עלי ואני ממשיכה לגלגל אותה על הלשון.
"האיבר היפה ביותר בגוף הוא התנועה" כותבת רירי סילביה מנור בשיר קצרצר שאני אוהבת.
כן, נכון, אנחנו תנועה. רוצות לזוז, להזיז, לשנות. אנחנו חולמות ביחד, חושבות ביחד, מתכננות ביחד, מתעייפות ביחד וממשיכות ביחד. הכל תוך כדי תנועה.
רק ביחד אפשר היום לעשות דברים – אנחנו מחזקות אחת את השניה . בזכות העובדה שעפרית ואני מפתחות זוגיות מיוחדת כבר לא מעט שנים, אנחנו מביאות לתוך תבשיל הביחד של זכותי את נסיונינו האישי-זוגי. למעשה כל אחת מצוות הניהול מביאה ומוזגת פנימה את נסיונה שלה. לכולנו ברור שכל אחת ואחת משמעותית וחשובה כולל אלו מאתנו שהיו בפנים ויצאו. כיום, אנחנו שבע נשים שמובילות את העגלה. המיקום שלנו משתנה כלפיה – מישהי דוחפת מאחור ועוברת קדימה, מישהי הולכת בצד ושמה יד מצידי העגלה , מישהי שמה יד על כתף חברתה ושוב משנה מקום וכך הלאה. התנועה בלתי פוסקת , הקצב שלנו והנוף שלנו משתנה גם הוא. כן, הנוף משתנה ממש.
בימים אלו אנחנו נמצאות במישור. החלטת בגץ הדרמטית מלפני חודש גורמת לנו לתהיות ומחשבות לגבי אנה פנינו כעת, ההבנות כי הדרך ארוכה ורבה מתיישבות במקומן , נשים ואנשים רבים רוצים לעזור ולתמוך. רעיונות נפלאים לכוונים נוספים חדשים וישנים מתווספים כל הזמן. ההבנה כי אנו זקוקות למימון ארוך טווח קמה איתנו בבוקר והולכת איתנו לישון בערב. יש המון אתגרים.
תחושת המישור נעימה מחד כי היא מאפשרת הליכה מדודה ונעימה ומצד שני בגלל העדר דרמה, פחות סוחפת אחריה את הציבור.
"אני הולך במישור ונהנה" כתבה יונה וולך, בגוף זכר, ואני מנסה להתחקות אחר צעדיה.
********
תנועת זכותי ללדת נולדה מתוך שבר וכאב ויצרה שינוי במציאות. כבר היום אנחנו מרגישות שהשיח על לידות בית, על הקמת מרכזי לידה הוא אחר מאשר היה מלפני שנה או שנתיים. המון נשים שפעם לא היו מעלות על הדעת ללדת בבית חושבות על זה ועושות את זה והגענו למצב שאין מספיק מיילדות בית בישראל. כל כמה ימים מתקשרת אשה שלא מצליחה למצוא מיילדת בית כי כולן מלאות.
אני מאמינה שמציאות זו – שבה השיח גדל, הידע הפנימי של המוני נשים מתחיל להתגלות, גברים שפעם לא התחברו משום כוון לנושא רואים בו שליחות או לפחות נושא חשוב ממש בהווית החיים – אבל ה"שטח" עדיין לא מוכן – היא זמנית, והיא חלק מהותי מהאופי של המישור הנוכחי. זוהי מציאות של בין לבין. כמו בהנקה: לעיתים התינוק רוצה יותר ממה שיש כרגע ולוקח לאמו יום יומיים לייצר מספיק חלב כדי להשביע את רעבונו. בזכות הדרישה שלו, הבלתי פוסקת, הגוף שלה מבין שצריך לשנס מתניים מח ושדיים ומייצר עוד.
*********
לאורך כל כתיבת הפוסט הזה אני מהרהרת במילה מישור שעולה לי שוב ושוב ואחרי שגלגלתי על הלשון את המילה תנועה אני עושה את זה איתה. זוהי מילה סגורה ולא פתוחה כמו תנועה ועם זאת את ה- או ניתן להגייה ארוכה ארוכה. גם הוא יכול להיות המשכי ורציף.
כאשר אני נתקלת במילה כזו שמושכת את תשומת ליבי בטקסט של מישהו אחר או שצצה ועולה מתוכי אני אוהבת לפתוח מילון. החיפוש במילוג המילון האינטרנטי לא מספק אותי בד"כ ואני פותחת גם הפעם מילון אמיתי- מילון ספיר עברי עברי.
מישור: 1. שטח ישר שאין בו גבעות ובקעות. 2. תחום , שטח (מישור אישי) 3. צדק, יושר.
ואו, לא זכרתי את ההקשר לצדק ויושרה. גילוי של בוקר.
גם התנועה שכתבה עליה רירי סליביה מנור וגם ההנאה שכתבה עליה יונה וולך מתחברות לי עכשיו יותר מאשר קודם לזכותי ללדת ולהליכה במישור.
מקום על האדמה 
את יכולה לפנק בשיר המלא של סילביה מנור?
אהבתיאהבתי
זה השיר המלא- האיבר היפה ביותר בגוף הוא התנועה
אהבתיאהבתי