23. לידה

לאחר חודשיים וארבעה ימים של המתנה וציפייה דרוכה קיבלנו אתמול את פסק דין שלו חיכינו. שני שופטים כתבו שמרכז לידה טבעי הוא כמו בית חולים ולכן צריך רישיון של בית חולים, ושופט אחד, ששמו ייזכר לעולמים, עופר גרוסקופ, כתב: לא נכון. מרכז לידה הוא לא כמו בית חולים כי לידה היא דבר טבעי. היא אינה הליך רפואי. הטיפול שניתן על ידי הצוות המקצועי במרכז הלידה אינו הופך אותה להליך רפואי.

העצב שעלה עם ההבנה שהפסדנו במערכה עדיין נמצא. השעות שעברו מאז הן רבות אבל גם מעטות. המחשבות המתרוצצות במח, הדמעות שצצות ונעלמות, הילדים שלי, עופר עפרית וחברות צוות זכותי ללדת – כל הזמן פה. כל הזמן איתי ובתוכי.

אנחנו כל כך רוצות לעשות שינוי. אנחנו מביאות כל כך הרבה טוב. משהו חייב לקרות. זה כל כך מתסכל.

********

בבוקר אתמול, כמה שעות טובות לפני שהגיע לידי פסק הדין, נתקלתי בסרטון על בחורה יהודיה בת 27 מאמסטרדם, שמתה באשויץ – אתי הילסום. את ספרה של אתי קראתי לפני שנה והרגשתי שאם הייתי צריכה לבחור ספר אחד לקחת עמי לאי בודד הייתי לוקחת אותה. את אתי. את ספרה. אתי כותבת יומן במשך שנתיים ובו היא מתארת את חייה התוססים מלאי האהבה, היופי, האכזבות, הקשיים, בזמן הכיבוש הנאצי. אתי מצליחה לראות את היופי העז והברור גם כשהמציאות היא קשה מנשוא. גם בגרמני היא מוצאת טוב. היא בוחרת להכנס למחנה ריכוז למרות שיש לה אפשרות בחירה כדי לתמוך באנשים ולהראות להם את הטוב שבתוכם. את הטוב שבחוץ. לא יכול להיות שנתקלתי בך שוב אתי, אתמול בבוקר, במקרה.

********

עפרית ואני, צוות זכותי ללדת ועוד נשים רבות היום בארץ, בוחרות להביא טוב למציאות שלנו דרך הלידה. אנחנו בטוחות שיש בלידה אפשרות אמתית לתיקון. אנחנו רוצות אפשרות ללדת בבריאות בתמיכה ובכבוד כדי לשנות עוד משהו קטן בעולם . אנחנו רוצות להסיט את כף המאזניים טיפה לעבר  הטוב. אנחנו יודעות שלא משנה הטרמינולוגיה שנבחרה בפסק הדין או השפה המשפטית בכללותה או הפרשנות הזו או האחרת. אנחנו יודעות שאנחנו בדרך הנכונה וקורים בה כל מיני דברים ואנחנו ממשיכות.

********

בערב, לאחר שיחה עם עפרית דינה מור נועה וסיון (צוות זכותי) הלכתי לישון ולקחתי לידי את הספר שאותו אני קוראת עכשיו. היו לי עוד כמה עמודים אחרונים ופתחתי במקום שבו הייתה הסימנייה. זה מה שהיה כתוב בו:

"פשעים נגד ילדים ונשים לא נחשבו פעם פשעים. רק בעת האחרונה הוכר השימוש בכח נגד נשים וילדים כהפרה של זכויות אדם בסיסיות… עד שהתנועה הפמיניסטית הגדירה אותם ככאלה הפושעים נהנו מחסינות של החוק.(…) בעשרים השנה האחרונות נערכו רפורמות במערכת המשפט בהשראת התנועה הפמיניסטית והן פתחו את הדלת מעט יותר בפני נפגעי פשעים מיניים ומשפחתיים שדרשו משפט צדק בבית המשפט. התמיכה העממית הרחבה עודדה עוד ועוד קורבנות להיחשף ". (ג'ודית הרמן, טראומה והחלמה, עמ' 266 ,1997, ארה"ב).

********

מערכת המשפט הישראלית אינה שונה ממערכת המשפט האמריקאית : גם אצלנו החוק והצדק לא תמיד הולכים ביחד. גם אצלנו כנראה יידרש עוד זמן לשינוי של ממש. אני מאמינה שגם פה התמיכה העממית הרחבה של הנשים והגברים, שמתחילים להבין את המשמעות של ההריון הלידה והתקופה שאחריה – יכו גלים והאדוות שלהם בסופו של דבר יצרו את השינוי. אני גאה להיות חלק מהדבר הגדול הזה.

One Comment on “23. לידה

  1. תמי האהובה, צמרמורת עזה ליותה אותי תוך קריאת הפוסט ובעיקר הציטוט האחרון.
    נמשיך להחזיק את האור, הלפיד, הלב והטוב, נמשיך להאמין ולמלא את היקום בעוד ועוד אהבה וחמלה, זה יתפשט ולאט ובהדרגה ובאמונה הכל יתמוסס לתוך זה, אמן

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: