20. קול קורא בעוז

הציטוט משירה של רחל הוא תמיד הראשון שעולה לי כשאני חושבת על השמעת קול. השאלה שלה , המוכרת כל כך "התשמע קולי" מוכרת ודאי לכל אחת מאתנו: מי ישמע אותי ומתי והאם בכלל… חוסר הודאות המוחלט. האם בכלל תשמע?  תשמעי?  ישמעו? אותי.

האם נישמע. משאלת ליבנו הסמויה והכמוסה והראשונית כבר מראשית חיינו היא שיראו אותנו  וישמעו אותנו. בכדי שיראו אותי אני לא צריכה לעשות דבר, פעולת הראייה תלויה בצד השני ממולי. בכדי שישמעו אותי אני צריכה להשמיע קול. להיות אקטיבית.

ואצלינו, בשנה האחרונה עולה השאלה : האם נישמע. האם מאמצנו לשנות את מדיניות הלידות בארץ ישאו פרי. מי תישמע / ישמע אותנו מתי והאם בכלל.

********

השמעת קול היא מטאפורה שלא נשחקת בעיני. הפעם הראשונה שנתקלתי בה, זכורה לי היטב. זה היה בספרה של דורית פלג "קולה של הגברת פאני".  במשך השנים הבנתי שהשמעת הקול הנשי נכתבת ונלמדת גם בכתבים הפמיניסטיים אך עבורי כיום, היא בראש ובראשונה מעלה את האסוציאציה ללידה.

********

בקורס מיילדות, כשהגעתי כסטודנטית לבית החולים מאיר הבנתי שיש סוגים רבים של הבעה וקול בלידה ולעיתים הן תלויות בתרבות, בנסיבות אישיות , בנוכחים ובעוד גורמים. קול של אשה שמגיעה לחדר לידה ומצפה לקבל אפידורל לשיכוך כאבה ולא מספיקה , אשה  שציפתה ותיכננה לידה טבעית והופתעה מגודל הכאב בגוף, אשה מבוהלת ממה שעוד רגע הולך לקרות, אשה שרוצה להביע את עצמה ונותנת דרור לקול הכי עמוק שבוקע ממנה, אשה שנוהמת, אשה מייללת כמו זאבה או תנה או כמו חיה פצועה וגם – אשה שלא משמיעה כלל קול בלידה.

היה לי קושי לקבל את העובדה שיש נשים שלא נותנות לעצמן להשמיע קול. אולי בגלל הסביבה שבה גדלו, אולי בגלל בן הזוג , אולי בגלל בושה מהצוות ואולי משהו מאוד עמוק בתוכן עצר את זה וזה לא קרה. עם הזמן, למדתי לקבל את זה ללא שיפוטיות ולעשות מה שאני יכולה.

לעיתים הסביבה הבית חולימית היתה כל כך לא סובלנית לקולות הרמים של הנשים ואם לא היה נשמע בכי של תינוק לאחר דקות ספורות של "צעקות", היה נראה כאליו כולנו חברנו להשתיק / להשקיט את האשה. לכולם וגם לי היה קשה להכיל את זה. בחדרי הלידה הסגורים, בדרך כלל ללא חלונות, היה ממש קשה להכיל את זה.

לאחר סיום הלימודים , כשעבדתי כבר כמיילדת עצמאית בחדר לידה בבית חולים, ותמכתי באשה בלידה טבעית, מצאתי את עצמי לעיתים מתפללת שהאשה לא תצעק כדי שהרופאים לא ידעו שעוד רגע מתרחשת בחדר לידה. היו כמה מהם שנהגו לפני יציאת התינוק להכנס לחדר, להדליק את האור, ולצפות. במקרים היותר קשוחים הם היו מבקשים ממני לעשות אפי או להשכיב את האשה, לפתוח את המיטה  או מחליטים שיש מצוקה וקוראים להביא את מכשיר הואקום.

היו אלו רופאים ספורים אבל המורא שהטילו עלי, כמיילדת, היה גדול. הקישור לקול הנשי, הבוקע מעמקי הנשמה בזמן לידה היה עבורי בעייתי מאוד כי מצאתי את עצמי מבקשת מהנשים להצניע אותו, כדי להגן עליהן. פעם אחת , כשחברה טובה שלי ילדה, שמחתי שהיא קיבלה אפידורל כי ידעתי שאף אחד לא ידע שמתרחשת בחדר לידה ואוטוטו תינוקת יפה ומתוקה תבצבץ החוצה בנחת. בשקט. בעדינות. ידעתי, שכך, בשקט, נוכל להמשיך שלושתינו (אני והזוג) בלי שאף אחד ידע מה קורה בחדר.

בלידה טבעית , הדרמה, שהיא מן הסתם חלק משמעותי בתהליך הלידה, מתגברת לקראת הסוף ומתבטאת ברוב המקרים גם בקול שבוקע ממעמקים.

*********

ומה יהיה אם אצעק וישמעו? מביעות נשים רבות את חששותיהן מלידת בית.

צעקתי חזק? שמעו אותי השכנים? שואלות אחרי. השמעת הקול בלידה, בתוך הזרימה הטבעית של החיים בתוך איזורי המגורים, היא אכן לא שגרתית .

********

כשקראתי לפני עשרים שנה את הספר המכונן של חוקרת המיגדר קרול גיליגן "בקול שונה" הבנתי כמה משמעותית היא המטאפורה של השמעת הקול אבל עדיין לא ידעתי את הקשר ללידה. היום, אחרי שנים כמלווה לידות אני עושה את החיבור.

*********

לידה היא תהליך של הגוף, של תפקודיו הבסיסיים ביותר והקול הוא אחד מהם. בבואנו להשתיק אותו אנו שמים מכשול בפני הלידה. השמעת הקול בלידה, אם היא יוצאת מתוך הקרביים – חייבת להיות שם.

לעיתים הקול גורם לנו לאבד אנרגיה ולוקח מכוחות הלידה ואז כדאי לשים לזה לב. כמו כן, אנו לא זקוקות להשמעת קול מסוים כדי ללדת. אם נתאמץ להוציא קול כשהדבר לא אותנטי זה לא יעזור לנו בהכרח, אבל אם יש קול שרוצה לצאת עלינו להוציא אותו.

הסביבה הטבעית של יולדת שיולדת בלידה טבעית היא סביבה שמאפשרת לאשה לכאוב, מאפשרת לה להיות מי שהיא, מאפשרת לה להוציא קול.

אנחנו לא רגילות לראות תינוקות בני יומם יונקים, אנחנו לא רגילות להיות ביחד בזמן הוסת ואנחנו לא רגילות לשמוע את אחיותינו משמיעות קול בלידה.

**********

השבוע, כשאני חושבת על מה שקורה לעפרית ולי, על התהליך של  "זכותי ללדת", על ערב השירה המופלא שהתרחש בשבוע שעבר והקירבה לדיון בבית הדין הגבוה לצדק בעוד שבועיים, אני מבינה שזהו תהליך  של השמעת קול. לא במורא גדול, לא ביד חזקה. קול נשי רם שבוקע ממעמקים ואומר – תנו לנו ללדת. תנו לנו לבחור. נעלה לירושלים ונשמיע גם שם את קולנו. אנחנו מבינות, שכבר אי אפשר יהיה לא להקשיב לנו.

"קול קורא בעוז, קול בוכה בדמי
ומעל לזמן מצווה ברכה. " (מתוך זמר נוגה / רחל)

הזמר שלנו אינו נוגה. הוא חובר לשירה של רחל אך משמיע את קולו בבטחה. הזמר שלנו הופך לשאגה שאינה זועמת  ואינה מסכנה או עצובה. היא מלאת כאב ותשוקה ועוצמה. זוהי שאגת הלידה.

4 Comments on “20. קול קורא בעוז

    • וואו איזו עצמה, תמי תודה לך על מארג המילים המדייק והחזק. בשאגה בעוז בעצמה עם שקט ואדמה קולנו ישמע ןישמע וישמע

      Liked by 1 person

      • וואו תמי מרגש.
        אני גם מתעסקת הרבה עם קול בימים האחרונים..

        אהבתי

  1. מרגשות כל כך המילים שלך תמי ןהמסר שלך והאמת שלך
    וכמה קשה לנו ביום יום למצוא את הדרך הזאת לשאוג את החיים כפי שאנחנו שואגות בלידה בלי שיפוט ובלי כעס
    לשאוג את נוכחותנו
    לשאוג את בחירותינו
    לשאוג בלי אלימות ובלי חולשה.
    לשאוג כי יש לנו מקום בעולם.
    תודה על המילים הבהירות הללו על השמעת הקול בלידה.
    וכמה אני שמחה על היותכן מי שאתן.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: