-
הרשמה
רשום
כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
מאין באנו ולאן אנו הולכות: יומן לידות
כשהייתי בת עשרים ושבע חברה שלי היתה בהריון. היא היתה הראשונה. ההריון הזה היה גם עצמתי וגם טראומתי ובסופו נולדה ילדה מקסימה יפה ומוכשרת שהביאה איתה לעולם הרבה אור. לא ידעתי אז דבר על הריון או על לידה ולא שאלתי את עצמי עדיין האם… Continue Reading "52. שליה"
בשנתיים הראשונות בבית יולדות כמעט כל הלידות היו בסופי שבוע. עפרית ואני הינו יושבות ב"ערב פתוח" מול כל השואלות והשואלים, ומספרות לנוכחים שרוב הלידות קורות אצלנו בין חמישי לראשון. פשוט כך. פעם אחת, נסעתי לחתונה של אחת המיילדות מלניאדו וכששאלו אותי חברותי מחדר לידה… Continue Reading "51. זמן לידה"
במפגש האחרון בסדנת כתיבה דרך מדיטציה שאני משתתפת בה, בהנחיית המשוררת הדס גלעד, דיברנו על אהבה קראנו על אהבה וכתבנו על אהבה. ברגע הראשון, שהדס הציעה שנכתוב ואריאציות על אהבה, כמו שקורה לי הרבה פעמים עם מילים כאלו גדולות, אני חווה ריחוק. אני מרגישה… Continue Reading "50. אהבה"
בתחילת כיתה יא' שיבצו אותנו, המדריכים בשבט לצוותים. אותי שיבצו להדריך כיתה ח' וגם את מיכי, מיכל, יואב וגיל. עמוסי נבחר להיות הרשג"ד שלנו – כלומר לנהל את הצוות ולדאוג שגדוד ח' בשבט הצופים הנשיא בתל אביב יצלח בטוב את השנה. זו היתה שנת… Continue Reading "49. שתוף פעולה"
כשהייתי נוסעת ללידות בגדרה, היה לי הרבה זמן בכביש. בדרך כלל לקח לי שעה להגיע. אחד מהדברים שהיו הכי נוכחים בתוך הראש שלי בזמן הנסיעה היתה הסקרנות. מעניין מה קורה שם עכשיו. * לפעמים, כשעפרית היתה מלווה את האשה בשלב הלטנטי, בטלפון, בבירורים של… Continue Reading "48. סקרנות"
כבר שנתיים אנחנו מחזיקות את הרצון ואת הפעולה לשינוי. יש כל כך הרבה מה לעשות ומה לשנות כאן. אנחנו אוחזות בלידה. קבוצה של נשים, שנקשרה אחת בשניה מחוברת ברצון לפעול כדי לשנות. אחרי שנתיים כבר לא מספיק הכעס על מה שעשו לנו, הזעם על… Continue Reading "47. תיקון"
עברו שנתיים מאז שרעדה האדמה תחתי. שנתיים מאז שעפרית ואני קיבלנו מכתב ממשרד הבריאות שמורה לנו להפסיק לקבל לידות במרכז הלידה שהקמנו ואהבנו ורצינו שימשיך להביא עוד הרבה אור ואהבה לעולם. אחרי כמה חודשים מאותה טלטלה התחלתי לכתוב את הבלוג הזה. הרצון לכתיבה שבער… Continue Reading "46. אחריות"
את יודעת, היא אמרה לי אחרי הלידה, פחדתי למות. ברגע ששמת את חיתולי הטטרה הלבנים על הרדיאטור נזכרתי שאצלנו בכפר לקראת מוות, היו פורשים סדינים לבנים והכל התערבב לי. חשבתי שהנה אני מתה. יכול להיות שבגלל זה לקח כל כך הרבה זמן אחר כך… Continue Reading "45. פחד"
הייתי נוכחת בהמון לידות אבל אף פעם לא נכחתי בשעת מוות. לאורך השנים החולפות הרגשתי שיש הרבה משותף ללידה ולמוות. משהו דרמטי קורה בכניסה וביציאה שלנו מהעולם. אנחנו עוברים פאזה. מכיסוי לגילוי או מגילוי לכיסוי. * אבא, כשעמדנו לידך בשעתך האחרונה וצפיתי בך, בנשימות… Continue Reading "44. פרידה"
אני הולכת בשדות הפתוחים. המחשבות מתרוצצות בראש כרגיל, אבל בזכות הטבע המתגשם על פני האדמה בעונה הנוכחית, אני משתאה לנוכח היופי האדיר המתפרץ ויש בי שקט. אני מבינה עוד ועוד שזה לא מובן מאליו: הטבע הזה, השמים האלו, אני בתוכם. תחושת ההודיה והשמחה, ככה… Continue Reading "43. אביב"
מקום על האדמה 