-
הרשמה
רשום
כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
מאין באנו ולאן אנו הולכות: יומן לידות
אנחנו לא במטרה לגמור את המסלול אלא ללכת ביחד ולהנות, אמרה האשה לאיש שהלך לפניה בתוך הנחל. הרמתי את ראשי מהמחברת והסתכלתי עליהם. הם עמדו מטרים ספורים ממני.
ישבתי על גדת נחל כזיב ביום שישי האחרון.
למרות שאני יודעת שכדי לעצור ולהקשיב לא צריך לנסוע רחוק היה חשוב לי להרחיק מעט ולהיות לבד. נסעתי פתוחה. רציתי להקשיב. רציתי למצוא שוב את העוגנים הפנימיים הישנים והטובים שלי אבל גם להנכיח את החדש, שאני יודעת שהוא שם אבל עדיין לא יודעת מהו.
כמו לפני לידה ראשונה.
אחד הדברים שאני שומעת הכי הרבה מנשים לפני לידה ראשונה הוא הפקפוק: טוב, אף פעם לא הייתי בהריון, אני לא יודעת, אף פעם לא ילדתי.
איך נאמין במשהו כל כך אוניברסאלי כמו האפשרות להיות בהריון או ללדת אם אף פעם לא חווינו זאת?
אני מבינה שאני לא רוצה להאמין יותר, אמרה לילי. אני רוצה לדעת. אני רוצה לחוות את הדרך ולגלות בעצמי. זהו. אני יודעת שאני רוצה לדעת.
הידיעה הפנימית הזו שקיימת בכולנו לפעמים כל כך נסתרת עד שאנו מרגישים כמו משוטטים באפלה. מדי פעם יש סימנים שאומרים לנו שאנו על המסלול וסימנים שאומרים לנו כי סטינו.
*
כששמעתי את האשה בנחל קיבלתי תזכורת חשובה.
אני על המסלול שלי אבל לפעמים, מרוב חיפוש אני שוכחת להנות מהדרך.
אני שוכחת שהיא המטרה עצמה.
*
לפעמים, כבר מתחילת ההריון נמצאת הלידה כמו הר שצריך לטפס עליו או תהום שצריך לעבור מעליה בגשר. לפעמים, הסיום הדרמטי והמפעים של תהליך שהוא ברובו נסתר מעיניים מצל על הדרך עצמה.
כשעפרית ואני יצרנו את המודל ללווי ההריון שלנו ידענו שהוא יהווה תשתית לשינויים. כדי שהוא יהיה מספיק גמיש ולא יתפרק הוא צריך להיות מאוד יציב. בנינו אותו נדבך על נדבך לאורך שנים וכשהבנו שיש פה משהו שאנו רוצות להעביר לעולם נשמנו לרווחה ושמחנו.
שמחנו שהוא יכול להיות מעכשיו נחלתם של נשים רבות שירצו ללוות נשים אחרות בתהליך המופלא והניסי של ההריון.
ידענו שההריון אינו דרמטי כמו הלידה. הוא ארוך, תהליכי. אין שיטות הכנה אליו. הוא יומיומי. הגוף משתנה בהדרגה ויוצר כאילו בעצמו יצירה מופלאה עד שאי אפשר כמעט לתפוס את זה. מה שקורה קורה כאילו מתחת לאדמה.
כשהעובר, כמו הזרע, נראה כבר לעין הוא עדיין מחזיק בתוכו את כל מה שעבר עליו ועל סביבתו בטרם. הוא מחזיק בתוכו את כל מה שקרה לפניו דורי דורות. מה היה מזג האויר בחוץ, ממה ניזונה האדמה.
*
התשוקה להיות שם – דווקא ביומיום, בהוויה הפחות מוארת, שמכילה בתוכה אין ספור פוטנציאלים – ממשיכה ללוות אותי.
והיא משתנה כל הזמן. כמוני. אני נמתחת ומתרחבת.
ברגעים המאתגרים שהגיעו לפתחי בזמן האחרון יש כמה תזכורות שתומכות אותי. הראשונה היא לזכור שנולדתי. החלטתי להגיע לעולם הזה, לכדור הזה, להורים שלי, והצלחתי להיוולד. הצלחתי לפרוץ את תקרת הקרקע הקשה ולצוץ כמו זרע קטן מעל הקרקע. השני היא התזכורת להנות מהדרך. השלישית היא ההבנה שכמו העובר שנולד אני זוכה עכשיו בעוד עצמאות שמביאה איתה עוד חופש.
*
האיש נעצר, חיכה לבת זוגו והושיט לה יד. הם המשיכו ללכת.
חייכתי לעצמי, הורדתי סנדלים ונכנסתי למים.
מקום על האדמה 
❤❤❤
אהבתיLiked by 1 person