64. מתיחה

הקורונה משנה סדרי עולם.

היא מבקשת מאתנו גם להסתכל מלמעלה  וגם להכנס עמוק פנימה. פעם זה ופעם זה. לתרגל את השריר של  זוית הראיה.

כדי לא ללכת לאיבוד, לא להסחף לייאוש לא לחשוב שאנו מאבדים לגמרי שליטה, עלינו להזכר בשני הכיוונים האלו כדי שישמשו לנו עוגן.

*

האפשרות לטפס במדרגות לחללית המדומיינת ולראות מלמעלה את ההתרחשויות, גורמת לי לפעמים להרגיש כמו בת אנוש קטנה וחסרת השפעה אבל ברוב רובו של הזמן היא מזרימה לי שקט למערכת. היא מאפשרת לי לחזות בפלא הזה שקורה עכשיו, שמכניס לכאן הרבה אתגרים אבל גם הרבה איפשור. הרבה חדש.

מאות ואולי אלפי שנים אנחנו חוזרים שוב ושוב על אותם דפוסים אותה התנהלות אותם טעויות. גם אם הכל היה לצורך, מיצינו.

אולי הגיע הזמן שיהיה חדש תחת השמש.

הקורונה מאפשרת לנו לשנות ולהשתנות, בעל זמן, לקצר תהליכים. כבר נאמר כל כך בפשטות בכל העולם שהיא מראה לנו שכולנו מאותו מקור, כולנו דומים, כולנו עשויים מאותם חומרים.

ההבדלים הנראים לעין בין בני האדם נועדו כדי לגוון את החיים כאן וכדי להכניס יופי ועניין ולא כדי להרבות סבל או כאב.

היום, במבט על, כשהכדור שלנו מנוער היטב, ההבדלים בינינו נראים כה מינוריים. המלחמות, הגזעים, אני אמרתי קודם אתה עשית לי וכו יכולים בבת אחת להיזנח וכמו בסרטים להראות פתאום לא רלוונטים ולהפסיק. וכן, זה תלוי בנו.

*

מבט העל שהקורונה מביאה איתה יכול לחלץ אותנו כאנושות מכל כך הרבה סבל.

*

הכוון השני, זוית הראייה הנוספת ששומרת עלי בחודשים האחרונים, היא הכניסה פנימה.

בתוכי אני מוצאת אזור יציב ושקט. אם אני זוכרת להזכיר לעצמי שהוא שם, שהוא יודע, שהוא נצחי ובהיר, אני מצליחה לראות משהו נוסף ולהרגיש שיש לי שליטה.

הבחירה הזו, להזכר בו או לחפש אותו, מעודדת אותי.

אני יודעת שכפי שהיציאה החוצה מתוך סיטואציה מאתגרת עוזרת לי לא להסחף בתוכה ואיתה, גם הצלילה לתוך מעמקי האינטימיים ביותר, מחלצת אותי מבלבול ורעש מחריש אזנים, ושולחת אותי לאי של יציבות. אי פשוט ובהיר, אינסופי צלול ושקט.

ושוב, אני חושבת… זה כמו בלידה.

*

אנו הנשים נדרשות לצלול או לקפוץ ראש לתוך תהליך מוכר וידוע: כווצי רחם, הבנה שמתוך המשבר אנו נולדות ויולדות, מתרחבות עד הקצה ורק אז.

למדנו לראות את התהליך הזה בפרספקטיבה. השתדלנו ללמוד מהעבר הרחוק והקרוב. יצקנו לתוכו משמעות.

זהו תהליך חובק עולם והיסטוריה, תהליך כה מוכר ועם זאת, כה אישי.

אין לידה דומה לאחרת.

אין תינוק דומה למשנהו.

הייחודיות שלנו היא אינסופית בדיוק כמו הדמיון בינינו.

ההבדלים בין הלידות רבים בדיוק כמו הדומות בינהן.

כולנו לומדות פיזיולוגיה, לומדות את הדומה, אבל על כל אחת מאתנו ללמוד את השונה.

ללמוד את עצמה.

זה יכול להיות לפני הלידה או אחרי, בעקבות מה שבא.

בלידה אין לנו אלא להיות מי שאנחנו ולעבור את התהליך הכל כך ייחודי שהוא אך ורק שלנו. היא מראה לנו בעדינות  ובתוקף רק את עצמינו. אנחנו יכולות לבחון אותה במונחי הצלחה או כשלון יפה או מכוער טוב או רע אבל אז נבזבז את מה שהיא מביאה לנו.

היא מביאה לנו מגש עם משהו עמוק ופשוט, נסתר וניגלה. היא מביאה לנו את עצמנו בצורה מזוקקת. היא קוראת לנו לקחת אחריות, להתמסר, לא לוותר על עצמנו, להמשיך לחפש. היא קוראת לנו בתבונה להזכר בעצמה שלנו.

היא מזכירה לנו שאנחנו יכולות לשנות מציאות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: