55. להתגשם

יש שאלות שכשאני שומעת אותן אני חושבת שהן הכי חשובות. אבל יש לא מעט כאלו. כנראה שיש נושאים שגורמים לי לרצות לדעת עוד, להבין עוד, ואני שם בכל רובדי ההתעניינות שלי. זו התעניינות שמה שמאפיין אותה הוא זה שהיא מערבבת את הגוף שלי ולא נשארת רק בראש או בלב. הגוף עושה או מאפשר כמו פעולת בלנדר להתעניינות הזו ואז אני מבינה שזו התעניינות ששווה לי לעצור ולהקשיב לה. זה יכול להיות רשרוש או כיווץ בבטן, דופק מואץ, התחלה של כאב ראש, סומק שזוחל מהאזניים ללחיים או דברים אחרים.

כך קורה לי כשאני שואלת את עצמי או כששואלים אותי על איך להוריד לקרקע רעיון. איך לקחת משהו מופשט שנמצא ברמת המהות, להוריד אותו למשמעות ואז לעשות את הצעד שהופך אותו לנראה – להוריד אותו למציאות.

איך לגרום למשהו להתגשם.

כל יום אנו מורידות רעיונות לקרקע. למשל להפוך רעיון של מאכל שנזכרתי בו בבוקר – לארוחה  בצהרים, או לחשוב על משהו ולכתוב אותו.

הרעיונות המאתגרים הם אלו שלא ברור לנו מהם המצרכים שאנו צריכות לקנות או לגדל כדי לשים בתבשיל וגם מהם בכלל התבלינים, האם צריך להמציא גם אותם, והאם בכלל סיר.

השבוע, נתקלתי בסוגיה הזו בשיחה על הכשרת לווי ההריון שאני ועפרית יצרנו ואנו מלמדות בה.  איך התחלתן לבנות אותה? מה היה קודם ומה בא אחר כך – שואלת אותי חברה לאחר תקופה ארוכה שלא נפגשנו. היא מנסה להקים עסק חדש. כשאני מתארת לה את השלבים מהזכרון אני מבינה עוד על למה זה היה מורכב.

היה לנו כבר נסיון בהורדה של רעיון לקרקע – הלא הקמנו בעצמנו את בית יולדות שהוא מרכז לידה עצמאי, הגשמנו חלום. בשונה מבית יולדות, ההכשרה שלנו היא יצור יותר אמורפי – היא מביאה ידע. היא פחות קשורה למקום פיזי ולכן "ההקמה" שלה אתגרה אותנו יותר. בהקמה או בניה של מקום שהוא גם פיזי יש יציקה של יסודות אמיתיים בשטח ואז התוכן הרוחני שיוצקים פנימה מקבל מסגרת וגבולות גיזרה. כאן הסיפור היה שונה.

לידע אין מקום פיזי.

בפגישות המקדימות עם שתי יועצות הקסמים שלנו שתמכו בנו ביצירת ההכשרה, גלו שביב וקרן גדסי, הרגשתי שאני נמצאת מול לוח לבן ולא מצליחה למצוא קצה חוט כדי שיחבר בין מה שהיה לי בראש לבין המציאות. לא ראיתי כלום. לאט לאט עפרית (שכבר בהתחלה ראתה בעיני רוחה את המבנה של ההכשרה כמחולקת לשלושה טרימסטרים ) ויועצות הקסמים, כל אחת בתחומה הצליחו לפרום את הסליל הנסתר ולהגיש לי ממנו את קצה החוט המיוחל.

*

לידה, גם היא במובן מסוים הורדה של רעיון (מהות) לקרקע.

המהות הזו, שהופכת או מתגשמת לעובר, ואחר כך יוצאת מתוכנו למציאות, היא דוגמה אדירה של הדבר הזה. הגוף שלנו בעצמו נושא בתוכו את הקפסולה שמאפשרת לנו ליצור ולהפוך את המהות שנמצאת אי שם – למציאות. המהות בעצם צריכה גוף כדי להתגשם.

*

מה זאת אומרת "זה עובר בגוף"? שואלת אותי האשה שאני עכשיו מלווה בהריון כשאנו מדברות על לידה. היא בשבוע 18. קשה לדמיין משם (ואולי מכל מקום) את הלידה. לידה היא לא כמו סדנה רוחנית או קורס באוניברסיטה שאנו שומעות, אני עונה לה. לידה עוברת בגוף. לא מספיק להפנים בשכל או לעשות עבודה פנימית.

כל למידה על עצמנו שכוללת הפנמה גופנית ידועה כמשמעותית אבל ה"למידה" הפעם כוללת בתוכה את שינוי הגוף. תראי איך משתנה הגוף בהריון, אני ממשיכה. זה קורה אמנם לאט לאט ועל פני משך זמן ארוך אבל קורה. והלידה? הרבה יותר מהירה יחסית להריון. תוך כמה שעות או כמה ימים השינוי הנוסף שקורה בגוף הוא דרמטי.

ללא גוף, העובר לא יוכל להתגשם. כדי שהעובר יצא החוצה אל העולם ויתחיל בחייו העצמאיים, לפחות מבחינת הנשימה, הגוף שלנו, גוף האמהות, צריך להשתנות ולעבור משהו מאוד חזק שמשאיר אחריו את חותמו.

אנחנו צריכות להפתח.

אנחנו צריכות להפתח או דרך צוואר הרחם והנרתיק, שנפתחים לגודל פלאי שלא נתפס בהגיון, או דרך דופן הבטן – באופן שגם הוא לא הגיוני . בשני המקרים ההיפתחות הזו משאירה בנו את חותמה.

ההיפתחות הזו משאירה את חותמה גם בתינוקות שלנו. החוויה הזו – שמישהי פעם נפתחה כל כך, אולי לקצה גבול היכולת שלה, כדי לאפשר לנו להוולד, להתגשם לקרקע, צרובה בנו.

היחסים הפלאיים של שתוף הפעולה הפנטסטי הזה טמונים בכל אחד ואחת מאתנו. אנחנו יודעים שאם הצלחנו כבר פעם להתגשם והפכנו ממהות למציאות תמיד נוכל לעשות זאת שוב ויותר מזה – אנחנו יודעים שזה היה מחוייב המציאות שנעשה את זה ביחד עם עוד מישהו.

*

לידה תמיד עושה לי סדר. בשאלות האלו שמתערבבות לי בגוף, אני יודעת שיש לי לאן לחזור ואז התשובה כבר תגיע.

*

אחרי הלידה הראשונה שלי, הרגשתי שכל מה שארצה לעשות אוכל. חווית המסוגלות היתה כל כך אדירה, אולי כי הגוף שלי חווה משהו עצום.

הוא עשה משהו עצום וזה נחרת בו לתמיד.

אולי העצום הזה היה לאפשר למישהי אחרת להתגשם דרכי.

*

*

אז איך מורידים רעיון לקרקע?

ראשית, כדאי לזכור שכבר עשינו את זה כשהתגשמנו בעולם. שנית, יעזור לנו אם נפתח. הדבר הבא שכדאי  להטמיע  הוא שלא עושים את זה לבד.

ולעצמי אני מזכירה – בכל פעם שאני מנסה לעשות את זה אני מתמלאת סקרנות וחדוות יצירה.

 

One Comment on “55. להתגשם

  1. מרגש, כתוב כל כך אמיתי ויפה. התחברתי לעצמה של הלידה, בשבילי זה היה הזמן שהייתי הכי גדולה, עצומה יכולה והכל!
    זה מקום שאני חוזרת אליו להזכיר לעצמי עוצמה.
    תודה אהובה

    Liked by 2 אנשים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: