47. תיקון

כבר שנתיים אנחנו מחזיקות את הרצון ואת הפעולה לשינוי. יש כל כך הרבה מה לעשות ומה לשנות כאן. אנחנו אוחזות בלידה. קבוצה של נשים, שנקשרה אחת בשניה מחוברת ברצון לפעול כדי לשנות.

אחרי שנתיים כבר לא מספיק הכעס על מה שעשו לנו, הזעם על הממסד והתחושה של בואו נראה להם מה זה. צריך משהו אחר, חמקמק יותר. אולי הבנה משתנה של תפקידנו כאן. בזירה הזו, בעולם הזה.

*

הילדים משתנים אל מול עינינו ומראים לנו ששינוי קורה מעצמו. החיים  דינמיים ומביאים איתם את הלא ידוע והמשתנה כל הזמן. ובכל זאת. אנחנו רוצות לקחת חלק בשינוי. להיות אקטיביות. להיות מעורבות בו. אנחנו רוצות בכל מאודנו לגרום לכך שיהיה כאן עולם טוב יותר.

*

ערב לפני שבועות קיימנו אירוע התרמה לבג"ץ – הפעם לדיון המורחב שעוד מעט יקרה אבל אין לו עדיין תאריך. אנחנו רוצות שיותר ויותר נשים וגברים ישמעו על לידות בית, מרכזי לידה, שיכירו באפשרויות שאין פה וידעו שיש סיכוי שיהיו. אנחנו צריכות שיותר ויותר נשים וגברים יצטרפו אלינו ויתרמו ויתמכו בתנועה שלנו – זכותי ללדת. אנחנו רוצות שכמה שיותר יפיצו את הבשורה. פגשתי נשים שאני מכירה ואוהבת,  חיבקתי אותן ונשמתי אותן לליבי, וגם נשים שלא ראיתי מעולם אבל כל כך שמחתי שבאו.  פעימות הלב שלי היו מורגשות לאורך כל האירוע.

דיברתי על עוצמה ופחד- על הרצון האישי שלי לעבור דרך הפחד ולבוא במלואי לביטוי בעולם. כמו בלידה.

*

אחת הנשים שהגיעה לערב אמרה לי שבאה בגלל חברתה, אבל בעצם מאוד מרגיז אותה שבחרנו את השם "זכותי ללדת". זוהי זכות מולדת שלנו ואפילו ההכרזה על מאבק כדי לקבל אותה היא שגויה בעיניה.

דבריה הדהדו בי גם לאחר האירוע.

עבורי, הזכות הזו כמובן שלנו ונבראנו כשאנו מכילות אותה בגופנו, אבל כמה היא לא מובנת מאליה. אנחנו פועלות כדי שהיא תוכל לבוא לידי ביטוי בעולם, כדי להוציא אותה מהכח אל הפועל.

חשבתי על הזכות לבריאות או הזכות לחיים ללא אלימות שגם הן כל כך ברורות אבל כמה הן לא מובנות מאליהן בעולמנו.

ולמה דווקא לידה היא שאלה. הלא יש כל כך הרבה עוולות. ולמה דווקא מרכזי לידה. אף אחד לא מפריע לי ללדת בבית שלי.

השאלה שלה חיברה אותי שוב למקום העמוק והפרטי שלי. למה דווקא לידה.

אולי שם הכל התחיל ומתחיל.

אולי שם זו הנקודה שממנה אני יכולה לשנות.

אולי שם האלימות היא בלתי נסבלת עבורי.

אולי שם אני רואה כמה אני קטנה וכמה אני גדולה.

אולי שם אני מרגישה את הכח שיש בי ובנשים אחרות. העוצמה הזו מפיחה חיים, יוצקת אנרגיה ומשמעות, מאפשרת להיות כאן ועכשיו בפשטות, ללא תרגול.

*

כשעולה בי הרצון לשינוי בעולם הוא מביא עמו לא רק זעם או כעס על המציאות שחוויתי שוב ושוב בחדר לידה בבית חולים, לא רק זכרונות קשים של אלימות בלתי נסבלת ושליטה מטורפת ותוקפנית על נשים ותינוקות בזמן כל כך רגיש ושברירי.

הרצון לשינוי מביא עימו רוך אינסופי, שקט ובטחון.

*

סיפרתי השבוע לאשה אחת שבזמן לידות אין בי פחד. היא פתחה עיניים גדולות אבל ידעה על מה אני מדברת. זמן לידה הוא הזמן הכי שקט שלי, אמרתי לה.

בזכות האפשרות שניתנה לי לחוות את ההרגשה הזו במלואה, אני יודעת שזה אפשרי גם באזורי חיים אחרים והזכרון הזה בגוף ממלא אותי תקווה ואמונה.

*

למה דוקא לידה.

כי זו הנקודה שלי. צומת הבחירה שלי. התגלמות האפשרות על הקרקע לברוא עולם טוב יותר.

אז למה דוקא מרכזי לידה?

כדי להנגיש את האפשרות לחופש ואחריות ליותר נשים. להנגיש את הידע, להנגיש את האהבה ולפזר אותה בכל עיר וכפר.

*

כבר שנתיים אנחנו עמלות במאבק ציבורי שרוב הנשים והגברים בארץ לא שמעו עליו.

הקמת מרכזי לידה עצמאיים? זה מה שבחרת לך? הלא יש כל כך הרבה מה לעשות כאן עולה שוב הקול הפנימי שמומחה בלשים לי ברקסים והאשה באירוע היתה שלוחה שלו.

כן. אני עונה לו. הפעם בבטחון.

זה מה שבחרתי לי וזה מה שנבחר עבורי. זו הנקודה המאירה בתוכי.

*

שנתיים אנחנו עמלות. צוות מופלא של נשים חזקות ויודעות. יש מציאות אחרת ואנו דורשות "הביאוה לכאן".

אחרי אירוע ההתרמה הכל כך מרגש, שמעטים ודאי שמעו עליו, אני יודעת שנצליח.

8 Comments on “47. תיקון

  1. קוראת את הבלוג באדיקות וממש מחכה (בסבלנות רבה) לפרסום של פוסט נוסף.
    המעשים וההוויה שלכן בבית יולדות מעבר לחופש שהן אפשרו לי בלידות שחררו את התודעה שלי וממשיכות…

    תוך כדי שקראתי חשבתי כמה זמן ייקח עד שנשים יוכלו לומר שהן חוו אלימות ותוקפנות בחדר הלידה במקום להאשים את עצמן בהשתלשלות האירועים ועוד לחשוב שמזל שהיו בבית חולים.

    התנועה מעוררת ההשראה שלכן, לכאורה קטנה, כמו של נשים המלקטות גרגר גרגר בשדה, היא מעשה ריפוי גדול בשדה הכל כך בראשיתי הזה שבו מתחילה האנושות בשר ודם.

    אהבתי

  2. התרגשתי, הזדהתי מאוד, בעיקר עם המשפט של זמן לידה הוא הזמן הכי שקט שלי.
    יש בלידה חיבור עמוק ונוכחות של כאן ועכשיו, התמסרות, הוויה.

    אהבתי

  3. תמי יקרה! מתרגשת בכל פעם לקרוא את המילים שלך.. כמה חבל שלדברים מיטיבים ומאירים שמתרחשים לוקח זמן להגיע לתודעה הרווחת, בעוד הדברים הקשים מציפים אותה. אבל יום אחד זה ישתנה! אתן נקודות של אור במציאות! אוהבת ומעריכה המון. חיבוק גדול

    אהבתי

  4. אכן, עצם האפשרות לומר בקול (ולכתוב ולפרסם) שיש אלימות, שתלטנות ותוקפנות בחדרי לידה בבתי החולים, כלפי נשים ותינוקות – היא תיקון גדול. וכשאומרות את זה יותר ויותר נשים, גם בזכותכן, הדרך נראית קצת פחות ארוכה.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: