44. פרידה

הייתי נוכחת בהמון לידות אבל אף פעם לא נכחתי בשעת מוות.
לאורך השנים החולפות הרגשתי שיש הרבה משותף ללידה ולמוות.
משהו דרמטי קורה בכניסה וביציאה שלנו מהעולם.
אנחנו עוברים פאזה.
מכיסוי לגילוי או מגילוי לכיסוי.

*

אבא, כשעמדנו לידך בשעתך האחרונה וצפיתי בך, בנשימות האחרונות שלך, הרגשתי בליבי את הדימיון וראיתי בעיני את השוני.

*

גם בשעת לידה וגם בשעת מוות מורגש חוסר הודאות  – מאין באנו ולאן אנו הולכים.

*

עמדנו לידך, יוסי יעלי אמא ואני, החזקנו לך את הידיים ואמרנו לך דברי אהבה.
אני חושבת שאם היית מבקש לא היית יכול לחלום על פרישה כל כך רכה ונתמכת מהעולם הזה. זה היה כל כך עדין.
ראינו איך אתה מנסה בכל כח לנשום, איך אתה נאחז בכל נשימה ונשימה ואיך אתה מרפה ועוזב ונושם בפעם האחרונה.
היינו איתך.

יעלי אמרה לך אבוש אתה יכול לשחרר ויוסי אמר שוב ושוב שהוא אוהב אותך.
אמא ליטפה אותך ונישקה אותך ליטפה ונישקה.
ואני?
כל מה שיכולתי לומר לך בשעה הזו שוב ושוב היה אבא, הכל בסדר.

 

 

(דברים שאמרתי בהלוויה של אבי ביום שישי שעבר 15/3/2019)

One Comment on “44. פרידה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: