41. האם לידה היא הליך רפואי

ביום ראשון בערב התבשרנו שכבוד נשיאת בית המשפט העליון קיבלה את בקשתינו לדיון מורחב. מאז אותו רגע, אני חושבת הרבה על סוגית הלידה כהליך טבעי או רפואי ועולות לי מחשבות מכיוונים שונים ולא מעט דימויים.

*

באותו ערב, מור, מצוות זכותי ללדת, נכנסה כמעט במקרה לאתר של בית המשפט העליון וראתה לראשונה את תשובת הנשיאה לבקשה שלנו לדיון מורחב. אני הייתי עסוקה בפעילות עומק שיגרתית – הסעות ילדי לזכרון וחזרה.  כשמור התקשרה לבשר לי בעודי באוטו ואני שומעת אותה בדיבורית כמעט בוכה מרוב אושר, אני קולטת שאני בשוק והבשורה לא ממש חודרת אלי. התקשרתי מיד לבשר לעורכי הדין שגם הם עוד לא ידעו ומשהו בי היה קפוא. נראה לי שלא ממש האמנתי.

כשהגעתי הביתה וסיפרתי לשירה בתי, קראנו ביחד את המכתב שצולם מתוך האתר של העליון ושכב לו מונח בוצאפ של צוות זכותי ללדת. הקראתי לשירה בקול והרגשתי שמשהו קורה לי, בעיקר בגוף.

"נשים קוראות ללדת, תמי טסלר עפרית פק – נגד- מדינת ישראל, משרד הבריאות, מנכ"ל משרד הבריאות…" שמתי לב שהדופק טיפה עולה ויש לי מין רעידות ברגליים ואני צריכה לשבת.

*

חיכינו חודשים לתשובה הזו. הרגשתי שמרדימים אותנו. קצת כמו לקבל פטידין בלידה. הזמן עובר, מנמנמים, ובכל ציר נזכרים שמשהו קורה. עברו חודשים על חודשים והתשובה המתמהמהת עוד ועוד גרמה לנו כצוות לתהות לאן להמשיך. הבנו שאנו צריכות אנרגיה חדשה ומרעננת שתכנס לתוך התהליך הארוך שאנו מובילות וקבענו פגישה בתל אביב אליה הזמנו את מי שרוצה להיות עוד קצת בתוך, עוד קצת בעבודה הזו של לנסות להניע את הסיפור הזה שנקרא מרכזי לידה עצמאיים בישראל.

הפגישה היתה נפלאה. יצאנו ממנה מחוזקות עם עוד נשים שהצטרפו אלינו לעשייה והנה הגיעה הבשורה ביום ראשון האחרון. תזמון מושלם. אנחנו מרגישות מוכנות למה שיבוא ואתנו עוד חבורת נשים אמיצות עם רוח חדשה ורעננה.

*

*

אחרי ההפסד בבג"ץ, התלבטנו מאוד ולבסוף החלטנו לא לוותר על הסיכוי הקטן לדיון מורחב. כך, הרגשנו, נדע שעשינו הכל מבחינה משפטית. הפכנו את כל האבנים. גם אם הסיכוי הוא ממש קלוש וזה נדיר שנעתרים לבקשות מסוג כזה, נעשה זאת, אמרנו לעצמינו ואחר כך גם לעולם.

גייסנו תוך יומיים את הסכום הדרוש לשם כך והלכנו על זה. עורכי הדין ניסחו שוב ושוב את הבקשה לנשיאת בית המשפט, עד שהיא היתה מדויקת ונסעה במונית עם שליח לעליון.

*

הבקשה שלנו לדיון מורחב עסקה בשאלה עמוקה וטכנית כאחד.

השאלה העמוקה, היא לגבי ההבנה האם לידה היא הליך רפואי ולכן צריכה להתקיים בתוך כתלי בית חולים, או הליך טבעי שלא חייב להתקיים בבית חולים ואולי אף בית החולים יכול להזיק לו.

השאלה הטכנית – משפטית היא לגבי פרשנות תקנות בריאות העם: האם בגלל שכתוב שם שבית חולים הוא מקום גם לביצוע ניתוחים, גם לפעילות כירורגיה קטנה וגם לקבלת נשים יולדות זה אומר שכל מקום שמקבל נשים יולדות חייב ברישיון של בית חולים.

*

מן הסתם, נראה לי, שהנשיאה חיות הבינה את המהות שעומדת בבסיס בקשתנו.

מהות האוטונומיה שלנו על גופנו והזכות לקחת אחריות. אני מניחה שהיא הבינה שהפרשנות המשפטית במקרה הזה, שעליה אמורים לדון השופטים, עומדת להשפיע בצורה גורפת ועמוקה ביותר על חייהם של בני האדם ובנות האדם שגרים בארץ ושיגורו כאן בעתיד, כי הלא הלידה מתחילה ונגמרת אבל ההשפעה שלה על חיינו לא נגמרת לעולם.

*

*

אז האם לידה היא הליך רפואי? אני שואלת את עצמי שוב. מיד עולה לי שאלה נוספת: האם החיים הם הליך רפואי? האם העובדה שמדי פעם יש מחלות ואסונות אומרת שהחיים שלנו "לא טבעיים" אלא הליך רפואי מורכב אחד גדול?

אני חושבת שהרפואה המערבית המודרנית היא נפלאה. כמעט תמיד אני שמחה שנולדתי בישראל. בכל פעם שיש איזו שהיא פתולוגיה סביבי שנזקקת לרפואה אני שמחה שאני כאן ולא באפריקה או אי שם בקווקז.

אבל האם מתוקף העובדה שנולדתי בישראל אני הופכת את חיי להליך רפואי? ברור שלא.

והלידה?

מצב קצה תאמרו, מצב שאין לדעת מה יקרה בו, ואני אומר: נכון.

זה מצב משברי שאנו האמהות וגם אנו התינוקות יכולות לצאת ממנו מחוזקות או שבורות אבל ללא ספק אחרות.

*

מה הייתי רוצה בעולם אוטופי? שלא נתעלם מכך.

שנדע שהלידה היא מצב קצה ושונה אבל עדיין מצב פיזיולוגי.

מצב שאנו לא יודעות מה יקרה לנו בו או איך נצא ממנו.

מצב שאנו יכולות לסמוך בו על הגוף שלנו ועל צוות מיילדות מקצועיות שנמצאות אתנו.

מצב שבו התמיכה בנו כנשים היא קריטית על רבדיה השונים.

מצב שבו המיילדות שנמצאות עם היולדות אמונות גם על הפתולוגיות שיכולות לקרות ויודעות מה לעשות, אם  – על ידי פעולות מצילות חיים מחוץ לבית חולים ואם – בהעברה לתוך בית החולים.

באופן אישי הייתי שמחה שבעולם האוטופי שלי יהיו מרכזי לידה של מיילדות עצמאיות מחוץ לבתי החולים בקרבה מקסימלית אליהם. אני רואה בעיני רוחי עבודה בשיתוף פעולה מלא עם הצוות שעובד בתוך חדר לידה.

*

אז האם לידה היא הליך רפואי בעיני? ברור שלא. האם החיים הם הליך רפואי בעיני? גם לא. והאם אני חיה בעולם האוטופי שציירתי לעצמי? גם לא, אבל אני מתפללת שרוב השופטים שישבו על כסאות הכבוד בדיון שלנו, יסכימו איתי.

אני מתפללת שלא יעסקו שוב בבטיחות או ברפואה מבוססת מחקר כי הכל כבר נאמר בדיונים ובכתבים הקודמים, אלא בפקודת בריאות העם ללא משוא פנים וללא דעות קדומות. אני מתפללת שכל השופטים יקראו ויפנימו את דבריו של השופט גרוסקופף מפסק הדין הקודם.

אני פותחת שוב את התשובה הארוכה והמנומקת שלו בפסק הדין, קוראת בשקיקה את דבריו החכמים ולא מצליחה לעצור את התרגשותי שגואה וגואה וגואה. הפעם, לבדי בבית, מול מסך המחשב, אני מרגישה את הגוף כולו ואת הרחם ואת הלב ואת המח באיחוד וריחוף עד שמתחיל קצה של כאב ראש לזחול פנימה ולמרות כאב הראש אני שמחה שמחה שמחה.

******

 

מתוך דעת המיעוט של השופט עופר גרוסקופף : "בחירתה של יולדת כיצד ללדת קשורה בקשר הדוק לאוטונומיה של כל אישה על גופה, ועלינו לאפשר לה מרחב בחירה אופטימלי לעניין הליך הלידה, בכפוף כמובן למגבלות רפואיות מובַנות. מכל מקום,  ובכך כאמור די לדידי על מנת להכריע בעתירה שלפניי, אין משרד הבריאות יכול לקדם את עמדתו באמצעות מתן פרשנות שגויה לפקודת בריאות העם, הקוראת לתוכה דרישות רישוי שאינן כלולות בה."

One Comment on “41. האם לידה היא הליך רפואי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: