36. חוק שימור האנרגיה

בימים ובשבועות האחרונים אני חווה מצב חדש, שבו אני קמה בבוקר למציאות שבה אין לי "עבודה". כמעט כל מה שאני עושה הוא תלוי רצון שלי והדברים הקבועים היחידים שיש הם אלו שקשורים לבית ולמשפחה שלי – סנדוויצים לביה"ס, הסעות, בישולים – סוג של תחזוקה. בעצם, סדר היום הקבוע של הילדים ושל עופר הפך להיות ה"קבוע" שלי.

יש לי רעיונות חדשים לעשייה שאת חלקם אני כבר מורידה לאדמה. יש דברים "ישנים" שצריך לקדם ולהזיז. יש לי "חובות" שנשארו מבית יולדות: השלמת התיעוד – הכנסת החומרים לתכנה והכנת הסטטיסטיקה. אני רוצה להשלים את האתר החדש.
אבל. כשאני קמה בבוקר או מביטה ביומן, אני מחליטה מה לעשות או מה לכתוב שם. ממש כך.
*
התחושה הזו חדשה לי. עד היום תמיד תמיד עבדתי. כשהשתחררתי מהצבא עבדתי כדי לחסוך כסף לטיול בדרום אמריקה, אח"כ עבדתי כדי שיהיה לי איך לשלם שכ"ל באוניברסיטה. תוך כדי הלימודים עבדתי כדי לחיות בתל אביב ואח"כ המשכתי לעבוד בלי הפסקה. עופר ואני תמיד פרנסנו את עצמינו וידענו שאם אין אנחנו לנו לא יהיה אף אחד אחר. אם עזבתי עבודה זה היה בשביל העבודה הבאה.
העבודה במכללת עלמא היתה העבודה הראשונה שלי שעבדתי בה לא רק בשביל הפרנסה. לפני כן עבדתי בעשרות עבודות פשוט כדי להרויח כסף ולראשונה בחיי, בעלמא, הרגשתי שאני יכולה לבוא לידי ביטוי כמי שאני גם בעבודה.
אחרי עלמא ולידת בתי הבכורה פניתי פניייה חדה לכוון אחר אבל ה"עבודה" תמיד היתה שם. אחרי קורס מיילדות כשהייתי כבר ילדה גדולה בת 35 ה"עבודה" היתה מחוברת לרחם ולא רק ללב – גם כשעבדתי בבית חולים וגם, כמובן, בבית יולדות.
*
ולמה אני נזכרת בשרשרת העבודות הזו היום? כי היום, לקראת גיל חמישים, אני נמצאת במצב חדש שלא הכרתי.
גם בלניאדו וגם בשנות בית יולדות חיי היו מוקפים ב"עבודה" והיא שאבה אותי לתוכה. הלידות היו כל כך חשובות לי ומשמעותיות והעובדה שבחרתי בהן ואהבתי אותן מילאה אותי.
הקשר עם הנשים שליווינו, העבודה המשותפת עם עפרית, ההבנות על הגוף ועל לידות על לווי נשים ועל עצמי גרמו לי להרגיש שאני נמצאת במקום המדויק לי ולכן לא היתה שאלה אם להמשיך או לא. העובדה שאני מיילדת מילאה אותי והייתי גאה בה. העובדה שאני עצמאית ויש לי עסק עובד ומצליח משלי גרמה לי סיפוק נוסף.

במרץ 2017 נטרפו הקלפים.
לאחר קבלת מכתב הסגירה עפרית ואני עבדנו כמיילדות בית והלידות התקיימו בביתן של הנשים היולדות.
ההחלטה להפסיק לגמרי לקבל לידות נבעה מתוך ראיית המציאות, הקשבה לעצמינו, בהירות מחשבה ונוכחות. זו היתה בחירה שהדהדה עבורי תחושה של חופש פנימי.
*
בעקבות ההבנה שאנו מפסיקות עם הלידות החלטתי שאני לוקחת הפסקה של ממש ומסכימה להיות בתוך חוסר הודאות המקצועי והכלכלי ולא ממהרת לחפש עבודה. לא מחפשת בתוכי את הדבר הבא ולא בעולם האמיתי.

יש תכניות? מה התכניות? מה את חושבת לגבי ההמשך? חישוב מסלול מחדש? כך תעזבי את כל מה שעשית? ומה עם הפרנסה? אולי תעשי את זה ואולי את זה.
מתוך סקרנות, דאגה, תמיהה ומתוך הסכמות תרבותיות וחברתיות – כמעט לכולם יש מה להגיד.

מצאתי את עצמי מתנצלת. לא… אני לא כל כך יודעת, אני לא כל כך מתכננת, אני מנסה לא לעשות, לא כל כך לתכנן, נראה מה יהיה.
ההבנה שאני רוצה לעצור, פוס משחק, התחזקה מיום ליום.

עברו שלושה חודשים בלי "עבודה" ורק עכשיו אני מתחילה להרגיש בגוף את השינוי. הסטרס התאי שחייתי בו כל השנים כל פעם מסיבות אחרות מתחיל להשתנות, ואני מרגישה קצת חדשה.
*
בנוסף לסדר היום הקבוע יחסית של הילדים ושל עופר יש לי כמה עוגנים קבועים משלי ואני מגלה שהם למעשה עולם ומלואו.
פעם בשבוע אני מתאמנת בצ'י קונג, כל יום אני משתדלת ללכת לטיול ביער, פעם בחודש אני הולכת לסדנה של מדיטציה וכתיבה.
הגוף והתנועה, המילים והטבע משתלבים ויוצרים אצלי מארג חדש מחוטים ישנים.
*
אני מגלה עכשיו שאין לי כבר צורך לבחור בין החיבור שלי לעולם הלידות לבין החיבור שלי לעולם המילים. אני מבינה עכשיו עוד דברים חדשים על למה בחרתי להיות מיילדת. אני מגלה את העצים ואת השפעתם עלי. אני מגלה יצירתיות חדשה שבאה כנראה עם הגיל ומגלה את הכתיבה ואת השפעתה המשחררת ואולי אף המרפאת.
אני מגלה גם, שדרך הכתיבה בבלוג שלי אני יכולה להוציא החוצה לעולם ידע שצברנו כמיילדות ואני אוהבת את זה ונהנית מזה. אולי רק עכשיו, לאחר הסגירה והעצירה, מגיעה שעתה של הכרה והבנה רחבה ועמוקה של מה שעשינו בבית יולדות.
*
שלושה חודשים בלי "עבודה" ברורה ומסודרת פתחו פתח לעולם ומלואו של מחשבות ומעשים שנוצרים בתוכי ומגיעים אלי. מדי פעם אני רוצה קצת לעצור אותם בהיחפזם אבל יודעת שאין טעם.

אני נזכרת בצורה מעורפלת בחוק שימור האנרגיה ובודקת בויקיפדיה: "שינוי האנרגיה במערכת סגורה כלשהי מתבטא בשינוי צורת האנרגיה או במיקומה, ואילו כמות האנרגיה קבועה תמיד. חוק שימור האנרגיה הוא אחד מחוקי השימור הבסיסיים של הפיזיקה. כל אנרגיה יכולה להפוך לאנרגיה אחרת".
אני קוראת ומתמלאת סקרנות. מעניין למה תהפוך כל האנרגיה הזו, האצורה בתוכי.
זו היתה אנרגיה שהובילה אותי ובערה בי שנים.
אנרגיה ברורה של רצון ותשוקה.
אנרגיה שהיו שזורים בה סטרס פחד בטחון ושקט ודאות ואי ודאות.
אנרגיה שגילמה עבורי אמת ברורה כשמש.
אנרגיה שאין בה פערים, אין בה חצאי אמיתות.
כן, זו היתה אנרגיה של לידות.

One Comment on “36. חוק שימור האנרגיה

  1. אני אוהבת אותך כל כך, את השראה אמיתית.
    געגועי רבים ובינתיים שולחת לך חיבוק גדול

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: