35. את לא בלידה

השבוע, העברתי שיעור על לידה פזיולוגית בקורס של מורים לפעילות גופנית בהריון ואחרי הלידה. הרכזת ביקשה שאדבר על "שלבי הלידה". אמרתי מראש לסטודנטים שיש לי דעה שונה מאשר מה שכתוב בספרי המיילדות לגבי שלבי הלידה אבל אלמד אותם מה שצריך ומה שכתוב בספרים ותוך כדי אגיד להם את דעתי כמיילדת.

זה היה מבלבל. בסופו של דבר עשיתי להם שני תרשימים עם שלבים שונים. האחד היה מתוך ספרי המיילדות והשני מתך צפייה בגוף, במאות נשים בלידה טבעית.

בסיום ההרצאה שאלה אחת הנשים אם יש לדעתי שלב אחד, מבין שלבי הלידה, שהוא יותר חשוב מאחרים . התשובה שלי היתה מוכנה מראש.

ברור שהכל מורכב וכל אשה היא אינדיוידואל ותלוי בזה ובזה ובזה… (ההקדמה הרגילה שבאה לפני משהו קצת נחרץ) אמרתי. אבל.

כן. יש שלב אחד שהוא לדעתי יותר "חשוב" וכן. אני חושבת שמגיעה לו בהחלט אפליה מתקנת.

זהו השלב הלטנטי של הלידה.

*

התרגלנו כבר לראות בהרבה סרטים עלילתיים לידות מבוימות. לא מזמן ראיתי סרט צרפתי שנקרא "המיילדת" וגם בו זה קרה, וסרט נוסף אמריקאי דל תקציב שנקרא "ג'ונו" וגם בו זה קרה:  תלחצי, תלחצי / פוש פוש ונולד תינוק. זה מה שכולנו מכירות ומכירים עוד מלפני שחשבנו בכלל על נושא הלידות. האשה מתאמצת, מסביבה צוות מריע, היא מזיעה ושוב מתאמצת ואז הוא נולד או היא נולדת. אין ספק ששלב "הלחיצות" זכה לא בכדי להיות השלב המייצג של הלידה בתרבות. אין ספק שזהו שלב דרמטי להפליא, מלא אדרנלין ועושה את העבודה הן על המסך והן בחיים.

לעומתו, השלב הלטנטי – השלב ההתחלתי ראשוני של הלידה – נחבא מאוד אל הכלים.

*

פעם, כשעבדתי בבית חולים הרגשתי לעיתים כי עבודתי כמיילדת מתחילה מ 3-4 ס"מ כי הרי מפה "נחשבת" הלידה. נשים שמגיעות בשלבים מוקדמים יותר – עם פתיחה קטנה או ללא פתיחה כלל למיון, נשלחות חזרה הביתה או ל"מחלקה" כדי להעביר זמן עד "חדר לידה" ולכן בקושי פגשתי אותן. כל מה שקורה עד הפתיחה המבוקשת לא נחשב חלק מהלידה. התואר: "לידה פעילה" עומד כל הזמן מעבר לדלת. מחכים לו כמו למשיח על הסוס הלבן.

כמיילדת, לא זכיתי להיות נוכחת בהרבה "שלבים לטנטים" גם בגלל הסיבה שתיארתי לעיל וגם כי יש נשים רבות שלא מגיעות בשלב הזה לבית החולים כלל.

*

ההכרות שלי עם השלב המופלא הזה החלה רק כאשר פתחתי עם עפרית את בית יולדות.

בגלל המבנה של מרכז הלידה שלנו, העובדה כי הוא נמצא מתחת לבית של עפרית ואני גרה מאה ק"מ משם ועפרית היא זו שקיבלה את פני הנשים שבאו ללידה –  חילקנו את הליווי שלנו באופן שעפרית ליוותה אותן בשבועות לקראת הלידה ואני ליוויתי אותן בשבועות של אחרי הלידה. מן הסתם את רוב הידע שלי על השלב המופלא הזה קיבלתי מעפרית שהיתה אלופה בהתבוננות.

*

אחת ההבנות הראשונות שלנו היתה שאפשר לדעת מתי התחיל השלב הזה רק בדיעבד.

והעובדה הזו כלל לא מובנת מאליה.

אם אנחנו מבינות שעשרות סימנים יכולים להגיד שהלידה קרבה או מתחילה אבל גם לא בהכרח, זה אומר שאנו רוצות וצריכות ללוות את האשה בזמן הזה אפילו אם לא ברור שום דבר, כי כל "סימן" יכול להיות מצד אחד הכל ומצד שני הרבה פחות. מבלבל? מאוד.

ההבנה שהזמן הזה, הכל כך לא ברור והכל כך לא בשליטה והכל כך מיסתורי הוא חלק אינהרנטי משמעותי מהלידה הכתה בי בתחילת הדרך כמיילדת בית. איך זה יכול להיות שלא היה לי מושג מה קורה בגוף? איך לא מלמדים את זה? מה אמורות לעשות נשים שמתכננות ללדת בבית חולים בשלב הזה ועוד שאלות רבות, נותרו עבורי עד היום ללא מענה.

הידע נאסף ועוד הבנה נוספת נפלה – כמה השלב הזה חשוב וכמה חשוב הליווי בו.

*

חוסר הדרמטיות ועם זאת כמות הסטרס שעוטפת את הזמן הזה זהו שילוב מאתגר. ימים שלמים שעוברים עם סימנים כאלו או אחרים ואני כיולדת לא יודעת מה קורה, המחשבות שרצות בראש, פחדים, חששות, ציפיות. האם זה זה? האם הלידה כבר החלה? לא ברור היינו אומרות לעיתים. נמשיך להיות עם הדברים שקורים ולאט לאט נדע.

*

ותוך כדי הייתי נזכרת במשפט. המשפט ששמעתי כל כך הרבה פעמים במיון נשים ויולדות, המשפט שנאמר כל כך בקלות על ידי חברותי ועמיתי, המשפט ששמעו כל כך הרבה נשים בעולם כאשר הגיעו ללדת בבית חולים, המשפט שנאמר לעיתים בהיסח הדעת אבל הלך איתי כל השנים של בית יולדות ובייחוד כשליווינו נשים בשלב לטנטי מורכב וארוך היה:
"את לא בלידה".

*

*

היה מי שהחליט ששלבי הלידה יקבעו לפי נתון אחד והוא : מחיקת הצואר באחוזים ופתיחת הצואר בס"מ. אני לא מסכימה עם ההבחנה הזו אבל ככה זה בינתיים בעולם הרגיל. אשה יכולה להיות עם צירים כאלו או אחרים ימים ארוכים ותופעות חדשות בגוף ושינויים שונים אבל אם צואר הרחם שלה סגור או לא מספיק פתוח, יגידו לה את משפט הקסם: את לא בלידה.

אז מה זה בעצם? חושבת האשה? מה קורה פה? מה יש לגוף שלי? אם אני לא בלידה אז איפה אני? השמים הם הגבול לגבי מה משפט כזה יכול לגרום לאשה או ללידה.

ואני כמיילדת שואלת: מה קורה אם יש חוסר הסכמה בין הרחם והצואר? ומה קורה אם יש חוסר תאום בין הרחם והראש? / או הלב?/ או התינוק? מה קורה אם יש תהליך והוא בנוכחות מלאה אבל אין לו תוצאות כנדרש? האם אנו יכולים לגזור מכך שהאשה לא בלידה?

וברור שאי אפשר להכניס אותה למספר ימים לחדר לידה בבי"ח או למרכז הלידה הטבעי. זה לא רלוונטי – זה לא יהיה לטובתה ולטובת הלידה ולא לטובת הצוות במשמרת.

אז מה עושים? שואלים אותי הסטודנטים.

ואני מקשה. אכן מורכב. במציאות של היום אין פתרון קסמים. זה השלב שעל פיו (במקרים רבים) יישק דבר. זה השלב שיוביל (בייחוד בלידה ראשונה) את המהלך שיבוא אחריו.

*

ומחוץ לכיתה, בהפסקה, אני מהרהרת ושומרת את מחשבותי לעצמי. מה קורה בשלב הזה לרוב הנשים? מה תגיד להן מדריכת ההכנה ללידה או הדולה או המיילדת הפרטית? כדאי לך לחכות בבית עוד קצת כי ההתערבויות המחכות מעבר לפינה בחדר הלידה בבית חולים אורבות לך. בגלל זה. חכי עוד קצת. עוד מעט קט שהי בבית. נלמד אותך להכיל את הצירים או את הגלים, נלמד את בן או בת הזוג לתמוך. לא כדאי למהר לצאת.

אבל כמה זמן? אבל איך אדע? אבל אם ארגיש בלחץ? אם ארצה לשמוע את דופק העובר שלי? ואם לא ארצה לנסוע באוטו בשיא הכאב לבי"ח? שואלת האשה הנורמאלית. מה אז?

*

איך קרה שבשלב כל כך חשוב ומשמעותי הנשים נשארות לבד??

איך קרה שנשים מרגישות אשמות על כך שבאו מוקדם מדי לבי"ח ובגלל זה נהרסה להן הלידה?

יש אחוז קטן של נשים שלא רוצות או לא צריכות תמיכה בשלב הזה ויש אפילו נשים שהגוף שלהן מדלג על השלב הזה אבל רובן המכריע של הנשים ועוד איך צריכות תמיכה. הן יודעות שהן בלידה, התינוק שלהן יודע שהוא בלידה אבל המערכת אומרת להן שוב ושוב: "את לא בלידה".

*

ובכל זאת? מתעקשים הסטודנטים. מה הסימנים? אה, זה לא בעיה להסביר. יש את זה ואת זה ואת זה וזה אני עונה.

ולמה אפשר לדעת אם מתחילה הלידה רק בדיעבד?

כי כל החודש התשיעי מלא בשינויים ודברים חדשים וברוב הפעמים רק כשנסתכל אחורנית נראה ונדע. אה! אומרת לי רונה. כשהייתי עצבנית וצעקתי על בן הזוג שלי ועלייך בשיחת הטלפון הזו ביום חמישי , שם כנראה הכל התחיל. או: אה! נזכרת שלומית. כשנסעתי באוטו לאיקאה בשישי בבוקר ובפתאום הרגשתי תנועות חדות ואחרות ובעיטה אחת במיוחד בבטן… זו היתה ההתחלה.

*

השלב הזה דורש מאתנו כמיילדות המון הכלה וקבלה לכל מה שקורה לאשה בחוץ ובפנים. למה שנאמר ולמה שלא נאמר. תפקידה של המיילדת הוא להחזיק את הידע עבור האשה של כל משך הלידה, כל משך החודש התשיעי המורכב, כל מה שיכול לקרות, הפנטזיות, הרצונות, האכזבות שאולי יקרו. להחזיק את חוסר הודאות האדיר אבל גם את הודאות הגדולה מכולן שתהיה לידה וזה אופי השלב הלטנטי. זה ממש הטבע שלו: הוא כאן ואז הוא נעלם, הוא נחבא אל הכלים, מתבייש, מהסס, מפחד, משתלט וכל מיני אחרים. זה הדבר.

תמיד, בפגישות ההריון של החודש האחרון היינו מבקשות – ספרי לי על כל סימן חדש, היי בקשר עם הגוף שלך ואיתי. אני אהדהד, אשאל עוד ונמשיך.

עלינו כמיילדות להיות עם מה שיש מתוך מקום של ידע מקצועי מיילדותי ומתוך מקום עמוק של הכרות עם האשה. אף אחד מהשניים לא מספיק כאן לבד ושניהם ביחד עולים על סך החלקים שלהם.

הנוכחות שלנו עם האשה בשלב הזה לא חייבת להיות פיזית , אבל היא תוכל להרגיש אותנו ואת התמיכה שלנו גם אם היא מרחוק, רק בזכות ההכרות המוקדמת.

זהו שרות מקצועי נפלא שאשה יכולה לקבל מהמיילדת שלה. ההתחלה הזו בהחלט יכולה להשפיע על מה שיקרה בהמשך.

*

שקט בכיתה.

את מדברת ואני רואה תהום אומרת סטודנטית חכמה כשאני כבר לקראת סיום.

עובר בי רעד. איפה אני חיה ומה אני בעצם מתארת להם… אוטופיה? מציאות? שבר?

עוצרת. לוקחת נשימה וממשיכה לדבר.

אני מתארת לכם מציאות. השלב הלטנטי וההיעדרות שלו בתוך "המערכת" היא דוגמה אחת לכמה אנחנו כחברה התרחקנו מהלידה, כמה התרחקנו מהידע שנמצא אצלנו הנשים ואצל התינוקות שעוד לא נולדו. כולנו, גם הגברים וגם הנשים היינו ברחם וכולנו נולדנו כך או אחרת כך שאנחנו יודעים מה אמור להיות. תפקידנו כנשות מקצוע בתחום ההריון והלידה הוא להחזיר את הידע הזה, לעורר אותו, להזכיר אותו ואז, גם "המערכת" או "הממסד" יוכלו לעשות חישוב מסלול מחדש וגם מי מאתנו שרוצה ללדת.

One Comment on “35. את לא בלידה

  1. מרתק לקרוא.
    מה שעולה בי הוא שזו לא צריכה להיות האחריות של המיילדות להחזיק את כל זה עבור הנשים.
    אלא אולי המקום שלהן ושל עוד נשות מקצוע שערות לעניין- להביא את הידע הזה לפרונט כדי שיהיה יותר במודעות של הנשים וכל מי שמסביבן. כדי לעורר את הידע הזה שנמצא אצל כולנו, כפי שכתבת, וכדי לתמוך בלקיחת אחריות של נשים על תהליכי ההריון והלידה שלהן

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: