29. על היופי / ליודית באהבה

כשחזרתי מהחופשה המשפחתית שלנו לפני שבועיים כתבתי את הפוסט הבא ואחרי כמה ימים מת דניאל, חבר מהמושב. כך, בפתאומיות, הוא כבר לא כאן. הפוסט שכתבתי כמה ימים לפני מותו על יופי ועל לידות פתאום איבד ממשמעותו והשארתי אותו בצד. היום, אחרי כמעט שבוע של אבל עצב ומחשבות על המוות ועל החיים חזרתי אליו, קראתי אותו, והחלטתי להקדיש אותו ליודית, אשתו של דניאל, חברתי.

 

*********

בחופשה האחרונה הבנתי על עצמי עוד כמה דברים. אחד מהם היה שהיופי מרחיב את ליבי באופן שלעיתים אני חשה שאין לי מספיק מקום להכיל אותו.

ומהו אותו יופי? אני עוצרת ושואלת את עצמי . היופי הנראה לעין בולט לי בשיא תפארתו כאשר אני מתבוננת בטבע. זה יכול להיות עלה או אבן וזו יכולה להיות התבוננות בנוף גדול ועצום – תמונת מציאות שכוללת פרטים רבים, גוונים על גוונים של צבעים , שילובים בלתי נתפסים של ים ויבשה, עוצמות של הרים ועוד.

היופי יכול להיות יופין של בנותי או יופיו של בני. תווי הפנים שלהם ברגע אחד של התבוננות. רגע שבו אני בפליאה מול הדבר הניסי הזה.

היופי יכול להיות פנימי – מחשבה על אדם אהוב ויפה מבחוץ או מבפנים והוא יכול להיות גם דבר חכמה שנתקלתי בו לפתע. הבנה משמעותית על עצמי. הוא יכול להיות התפעמות ממעשה של יצירה ספרותית או פסל או תמונה.

ההבנה שהיופי לעיתים חולף ולעיתים נשאר איתי היתה חזקה מאוד. הוא יכול להיות ממשי ובתוכי.

*******

בטיול שהתרחש בארץ זרה רחוקה ויפה נזכרתי בשנות פעילותו של בית יולדות ובעשרות (אולי מאות) נשים יפות, אמיצות, חזקות, חלשות, שפגשתי בלידות. ההשתאות שלי מהיופי של אשה בלידה – בזמן החשוף הזה, בזמן הפגיע הזה, בזמן הטראומטי או המעצים הזה , התחילה אי שם בזמן עבודתי בלניאדו . עדיין הולכות איתי נשים שאת חלקן אני זוכרת בשמותיהן ואת חלקן בהוויתן.

********

כאשר פתחנו את בית יולדות והתחלתי ללוות עם עפרית נשים לאורך ההריון המפגש בעת הלידה כבר היה שונה. הוא היה מפגש לאחר הכרות ולכן הביא עמו איכות אחרת. ההבנה שנשים (וכנראה גם גברים) אוצרות בתוכן כל כך הרבה ידע ויופי היממה אותי כל פעם מחדש.

ההבנה שתפקידי כמיילדת הוא ללוות אותן בדרכן להכיר את עצמן ואת העובר או התינוק שלהן שמחה אותי כל פעם יותר ויותר. הן הלא יולדות בעצמן והעובר הלא נולד לבד (ברוב המקרים) אז מה אני מיילדת בעצם? הייתי שואלת את עצמי. למה שם התפקיד הזה הוא פועל? אני לא רוצה או לא חייבת לפחות אמרתי לעצמי לפעול כדי שתהיה לידה.

אני עדה ליופי. אני עדה לפוטנציאל היופי הטמון בלידה. ואולי אני מיילדת את האפשרות לנגוע ביופי הפנימי הזה. אני מיילדת בכל  פעם את המרחב שמאפשר לזה להתרחש ואולי גם בגלל העובדה הזו – זה כל כך חשוב לי.

*******

השיחות עם עצמי על היופי, הזכירו לי את הפילוסוף היווני סוקרטס, שאתו נפגשתי אי שם באונ' ת"א כשהייתי בת עשרים ושלש. אמו הייתה מיילדת ואביו פסל – שילוב שכנראה הוליד אדם שעסק בחכמה וביופי. במהלך חייו פגש סוקרטס את דיוטימה – הכוהנת הגדולה של מקדש אפולו והיא השפיעה עליו רבות.  דיוטימה, הסבירה לסוקרטס כי התשוקה לגוף היפה היא רק השלב הראשון בסולם שעלייה בו מובילה אל הבנה מלאה של היופי עצמו. כדי להבין מהו יופי אנו מתחילים ביופיו הפיזי של האהוב או האהובה שלנו, אח"כ אנו מעריכים את יופים הפיזי של אחרים. אח"כ אנו מבינים שהיופי שוכן מעבר למראית עין – יופי החכמה והידע, ואז אנו אוהבים גם נפשות יפות. השלב האחרון, הגבוה, הוא ההבנה על מהות היופי – הרעיון המופשט  של אהבה אוניברסאלית ומשם מבחינתי השמים הם הגבול.

*******

ככה פתאום, באמצעו של יום, כשליבי עולה על גדותיו בארץ רחוקה, הבנתי שההיסטוריה האנושית, מלבד מלחמות, מלאה גם ביופי. סיסמתו המפורסמת והעתיקה של סוקרטס – דע את עצמך – התחברה לי יותר מכל עם רגשות התרחבות הלב הפרטי שלי, מול היופי הנשגב שראיתי והרגשתי בטיול, והבנתי שאני יכולה לנצור אותו בכל רגע שאחפוץ.

2 Comments on “29. על היופי / ליודית באהבה

  1. מלא ביופי ובהתרחבות הלב, התיאורים שלך מרוממים ומחממים ומרחיבים את הלב, תודה אהובה ויקרה. תמשיכי לכתוב, אני מחכה לקרוא את כתיבתך.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: