28. שבע שנים ביחד

אתמול, ישבתי לכוס קפה עם ליאת חברתי ודיברנו על תמונות. אני התלוננתי על כך שלא הדפסנו כמעט תמונות בעשר השנים האחרונות ואין לנו הרבה תמונות של חיי היומיום עם הילדים. מכאן גלשה השיחה להבניית הזהות הנפרסת מול עינינו כשאנו מתבוננות בתמונות.

בעצם , אמרנו, התמונות מאפשרות לנו לספר לעצמנו את הסיפור של חיינו כפי שאנחנו בוחרות לזכור אותו ולחיות אותו. את הדברים הפחות טובים אנחנו בד"כ משתדלות לשים בצד  והתמונות הלא מחמיאות לא ייכנסו לספרי התמונות המודפסות.

********

ההרהור בתמונות תופס אותי בבליל של זכרונות ומחשבות על בית יולדות. בשבועיים האחרונים, עפרית ואני מוצאות את עצמנו נזכרות בהרבה דברים שקרו במהלך שבע השנים שבהן פעל בית יולדות. לפני שבוע שוחחנו בטלפון, על הבוקר, את השיחה היומית שלנו, ומצאנו את עצמנו גולשות  עם הזכרונות לתוך החודשים הראשונים ראשונים של בית יולדות. הבנו שלכל אחת מאתנו היה בראש סיפור קצת שונה. השוונו גרסאות והתרגשנו. כל כך הרבה דברים קרו שם בתקופת הטרום בית יולדות הזו. עפרית עדיין עבדה עם טובה בלידות בית, אני עבדתי בלניאדו וחודשים ארוכים קנינו רהיטים, עיצבנו, תכננו וצבענו.

כשאמרתי לאריאלה, האחות האחראית על  חדר לידה בלניאדו שאני עוזבת ומתכננת לפתוח מרכז לידה עצמאי, זה היה בפסח. הפתיחה היתה מתוכננת לראש השנה. אריאלה לא הופתעה ומאוד פירגנה . קבענו שאעבוד עד סוף אוגוסט ואכן היום האחרון שלי כמיילדת בחדר לידה לניאדו היה ב31/8/2011.

מכיוון שעפרית כבר גרה בפוקס 15 גדרה , מעל בית יולדות, יכולנו להתחיל לפגוש נשים גם לפני הפתיחה הרשמית וכך קרה שכמה לידות "הסתננו" עוד לפני הפתיחה. שלי ואסנת ילדו בחדר הקטן כשעדיין לא היו רהיטים בשאר החדרים. נטלי ונעמה התחילו להיפגש אתנו בקיץ והיו אמורות להיות היולדות הראשונות לאחר הפתיחה הרשמית. הן היו הראשונות שבאו ללווי הריון במתכונת של שתי מיילדות (אז עוד היינו נוכחות שתינו בכל פגישה!). בין לבין תכננו את ערב הפתיחה החגיגי וקבענו אותו ל21/9 כדי שיהיה לנו יעד מדויק ונסיים הכנות אחרונות.

********

מי בכלל חשבה על כל מה שאנו הולכות לעבור ביחד. לא יכולנו לדמיין. אני מרגישה היום שמעבר לחדשנות של המודל שהצבנו כאן במרחב והמשמעות העמוקה של ליווי נשים בהריון בלידה ואחרי הלידה , העובדה הכי משמעותית עבורי בשבע השנים האחרונות היתה העבודה המשותפת עם עפרית. כשהחלטנו לעבוד במודל של שתי מיילדות בלידה ולהקים ביחד, בשיתוף מלא את בית יולדות לא תארנו כמה העובדה הזו תהיה משמעותית עבורנו כי לא יכולנו בכלל לדעת מה היא תביא איתה – גם ללידות וגם לחיים הפרטיים של כל אחת ואחת מאתנו. כשאת עובדת בזוגיות כל כך צמודה אי אפשר להתעלם מדברים. מישהי אחרת תמיד רואה אותך.

אני מאמינה שכל זוגיות היא מקום שמאוד מאפשר גדילה והתפתחות. כשדיברתי עם ליאת אתמול על הבנות שלנו ועל בני הזוג שלנו אמרתי לה שבגלל שזוגיות (כמו הורות) היא כל כך אינטנסיבית ויש הרבה חיכוך, דוקא בגלל זה, אנחנו יכולות להבין עוד על עצמינו ולהגיע למקומות יותר טובים עם עצמינו (ורק אז גם הביחד יכול להרויח מזה). הצמידות הזו לא מאפשרת לברוח. בני בזוג שלנו  יודעים לזהות אצלנו את תנועות הגוף הקטנות, את העוית בפנים, בעין , בקצה הפה, את הטון המשתנה פנים מול פנים או בטלפון כשמשהו קורה. בני או בנות הזוג שלנו מכירים אותנו מבפנים לעיתים כפי שאנו מכירות את עצמינו או יותר מכך ובעיקר – מכירים אותנו בדרך אחרת. התמונה הנגלית לנו בבואנו לראות אדם אחר היא שונה מהתמונה בה רואה האדם את עצמו.

********

עפרית ואני התמודדנו עם המציאות הזוגית הזו לא פעם. מכיוון שתנועת החיים היא גלית לעיתים היה קל ולעיתים קשה. היה לנו מזל – היעוד המיילדותי היה כל כך חזק ועמוק אצל שתינו שלא ויתרנו ולמען המשך קיומו של בית יולדות המשכנו הלאה. ברוב המקרים החלטנו לקחת את הקשיים בינינו לטובת גדילה והתרחבות פנימית . במבט לאחור אני יכולה לומר היום  שזה היה (ועדיין) אדיר, שזה היה החלק הכי מלמד ומצמיח מבחינתי בכל שנותיו של בית יולדות. ככל שהבנו עוד על עצמנו – על הילדות שלנו, על הדפוסים שלנו שגורמים לנו לפעול בהווה כך או אחרת, יכולנו להרחיב  עוד את האפשרות והרצון שלנו להיות ביחד, וגם את אפשרות ההכלה והתמיכה שלנו בתהליכים עם נשים אחרות שליווינו.

*******

בואי נעשה לעצמנו טקס קטן של פרידה מבית יולדות, אמרה לי  עפרית השבוע. זה צריך להיות משהו נעים ונחמד, אולי נלך להרים כוסית באחת ממסעדות הדגים  בנמל אשדוד שפעם הלכנו אליה אחרי לידה. אנחנו צריכות לציין זאת לעצמינו אפילו שאנחנו לא נפרדות. עברו שבע שנים עם כל כך הרבה זכרונות, כל כך הרבה תינוקות, כל כך הרבה רגשות.

********

אני מרגישה שאנו רק מתחילות להבין מה היה פה. במהלך השנים היינו כל כך עסוקות בלעשות, להבין, לעודד, להכיל, לתמוך, לכעוס, ללמוד, ליפול, לקום, לבכות, לצחוק וגם – לדבר בטלפון ולהיות בכוננות.

ועכשיו ? לאט לאט יתחיל משהו חדש. המשהו החדש הזה יכיל בתוכו את כל מה שהיה והיינו עד כה – כמו נבט שבוקע מתוך האדמה ונראה לעיננו לראשונה, אבל בעצם מכיל את כל מה שהאדמה יכלה לתת לו כצידה לדרך.

הנבט שלנו יכיל המון אהבה ואת כל התמונות שעולות – אלו שאנו רוצות לזכור ואלו שאנו רוצות לשכוח, אבל יהיה בו גם משהו חדש לגמרי.

3 Comments on “28. שבע שנים ביחד

  1. מרגש ועצוב לקרוא
    סוף של עידן
    והתחלה
    תודה על האומץ והשיתוף והעשייה

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: