כל תא בגוף חייב להתפרק כדי להתחלק אומרת לנו אפרת, כשאנו יושבות ביחד לפגישת "סיכום" אחרי הלידה. עברו כבר כמעט שבעה שבועות ואנחנו יושבות ביחד ומדברות על הלידה ועל התקופה האינטנסיבית של האחרי.
כדי להגיע לפעולת החלוקה התאית שהיא הפעולה שמאפשרת את הגדילה וההתרחבות של הגוף שלנו, והפעולה המאפשרת את יצירת העוברים שלנו, התא – המקום הכל כך מרוכז, "קטן" ועם זאת המקום שהוא גם עולם ומלואו – חייב להתפרק.
********
רוב הנשים חוות פירוק כלשהו בלידה. יש כאלו שזה קורה להן כבר בסוף ההריון ויש כאלו שזה קורה להן אחרי הלידה , אבל רובנו מרגישות את החויה המטלטלת הזו של פירוק הגוף בלידה.
עבורי תחושת הפירוק נחוותה בלידה הראשונה והשלישית. בלידה השניה זה קרה לי אחרי.
בלידה הראשונה, ממש לקראת הסוף, כפות הידיים והפה שלי נתקעו במין מצב מוזר ולא יכולתי להזיז אותם. הצוות הרפואי נלחץ בטירוף. נכנסו עוד ועוד רופאים לחדר – עובדה שהחמירה את המצב לחלוטין. היום, 19 שנה אחרי, אני מבינה את הסיטואציה ויודעת להסבירה במונחים פיזיולוגיים ונפשיים. אני יודעת שפגשתי שם משהו מאוד עמוק . משהו שידע שאני עומדת להפוך לאמא. שני המקומות הללו – הידיים והפה, שמסמלים את המגע והתקשורת יותר מכל ידעו משהו על חווית האימהות שחוויתי בתור ילדה ופחדו מאוד. התאים שלי ידעו שאני עומדת להיות אמא בעוד דקות ספורות והגיבו. אני הרגשתי שאין לי כל שליטה על הגוף שלי ועופר חשב שאני הולכת למות. ברגע ששירה נולדה והושמה עלי הכל השתחרר.
בלידה השלישית לקראת הסוף היה לי כאב מוזר שלא קשור לכאב הצירים – כאב חזק ומטלטל בעצמתו בצד ימין שהסיט את תשומת הלב שלי מהעובדה שעוד רגע נעמי יוצאת והיא תהיה פה איתי. הכאב היה כל כך חזק ורציף. לחשתי לעפרית ומאיה המיילדות שלי – "תעזרו לי" . לא היו לי כוחות, הייתי חלשה, ופשוט ויתרתי. כשנעמי נולדה דקות אחר כך- זה עבר.
*******
היום, נסעתי עם עופר לגדרה וביחד עם עפרית התחלנו "לפרק" את בית יולדות. התחלנו למיין, לארוז, לפרק מדפים ולהוציא רהיטים. ניקינו פרקנו מיינו, קראנו ברכות שקיבלנו, הסתכלנו שוב בתמונות מהלידות. בינות לעצב וההתרגשות, הזיכרונות הרבים הצפונים בקירות ובחפצים, הזכרנו לעצמנו שאנו עושות זאת גם כדי לפנות מקום למשהו חדש.
********
כשאפרת נתנה לנו אתמול במתנה את הדימוי של הפירוק התאי ראיתי לנגד עיני את פירוק בית יולדות הפיזי (כי הרוחני לעולם לא יתפרק) ובעקבותיו צמיחה ובניה של עשרות בתי יולדות בישראל- מרכזי לידה עצמאיים שקמים בכל עיר.
כמו שבלידה אנו צריכות להתפרק, להשיל, ורק אז להתרחב אל עבר עוד ילד ואל עבר האימהות, גם פעולת הפירוק הנוכחית, אני אומרת לעפרית ועופר בזמן העבודה ובזמן שהדמעות שלי מציפות את עיני והכל מטשטש, הכרחית כנראה בשביל שינוי וצמיחה.
מקום על האדמה 
כתיבת תגובה