25. I think its not possible for you

( סיפור בעקבות החלטת בג"ץ והמחשבות להמשך )

כשהיינו בני 28 נסענו עופר ואני לנפאל לטרק של חודש באזור ההימלאיה. היינו יחסית "מבוגרים" מול כל התרמילאים שפגשנו, שהיו פחות או יותר בשנות ה-20 המוקדמות של החיים. שנינו עבדנו, היינו אחרי שנות לימודים באוניברסיטה ואחרי הכרות עם עצמינו ואחד עם השני. המחשבה על טיול בהימלאיה עלתה ביחד עם ההבנה המשותפת שאני אוהבת טיולים וטבע אבל הגוף שלי יחסית חלש ולפעמים פשוט אין לי כח. אבל ממש. בצבא, הייתי מדריכת טיולים ופעמים רבות כאשר היה טיפוס רציני הייתי מסיימת את המסלול בסוף… אחרונה.

********

כשהגענו לפוקרה בנפאל , העיר ממנה יצאנו לטרק, בעודנו מבררים פרטים על הטיול עצמו, הבנו שיש מקצוע שנקרא "פורטר" שזה סבל שסוחב לתרמילאים את התיקים וכך הם יכולים לתת פרנסה למקומיים ולהנות מטיול ללא המוצ'ילה הגדולה. שנים לפני כן, כאשר טיילנו בדרום אמריקה, לא היה דבר כזה . בהתחלה, האפשרות הזו – שמישהו יסחוב עבורנו את התיקים נראתה  מוזרה עד כדי לא אפשרית עבורנו אך עד מהרה התרגלנו לרעיון והחלטנו לחפש פורטר כזה.

מצאנו את האם, שהיה נפאלי נחמד שידע אנגלית טובה ויחד איתו התחלנו במסענו. מכיוון שטסנו במטוס קטן לתחילת המסלול היה נראה לנו שהטיפוסים יהיו סבירים ואין לנו בעיה לעמוד בהם. ככל שעברו הימים התחברנו עם האם וניהלנו שיחות פתוחות על החיים. הוא הבין די מהר שאני לא "מיטיבת לכת" גם בגלל הקצב שלי וגם כי בסוף כל יום נשפכתי לגמרי, והיה מציע לנו לעצור לישון במקומות שלא איתגרו אותנו יתר על המידה מבחינת המרחקים. אנחנו מצדנו נהנו בטירוף מעצם השהייה במקומות המדהימים האלו, ממזג האויר, מלהיות ביחד ופשוט מההתמסרות לדרך ולהליכה עצמה.

ההליכה בהרים היתה מדהימה והדרך כל יום יפה יותר ויותר. לא זוכרת כמה ק"מ הלכנו כל יום אבל הסיפוק היה אדיר. יום לפני אחרון כשהגענו למקום בו אנו רוצים לשכב לישון הוא סיפר לנו שישנו הר בקרבת מקום , שנהוג לטפס עליו השכם בבוקר כדי לראות ממנו את הזריחה ויש נוף ממש יפה. הוא שאל האם נרצה לעלות, כי לא ממש חייבים. הוא ציין שוב ושוב שזה טיפוס רציני. לסיכום אמר שאפשר פשוט להמשיך לכוון סוף המסלול ולוותר על זה.

גם אני וגם עופר חייכנו ושמחנו על הצעתו.

אוקי, בסדר אנחנו בעד. אמרנו כמעט פה אחד….

כמה זמן זה ייקח עד למעלה? שאלנו.

שעה שעתיים.

סבבה. ברור שנלך על זה, אמרנו.

ואז השתררה דממה.

I THINK ITS NOT POSSIBLE FOR YOU

הוא אמר והסתכל עלי.

*********

מאז, עברו 21 שנים. שנים בהם נולדו לנו ילדים, עזבנו את תל אביב, החלפנו עבודות , גדלנו ביחד ולחוד והתפתחנו כל אחד בכוון שלו. המשפט הזה, שאמר לי האם בערב לפני הטיפוס, מלווה אותי ואותנו כל הזמן. מדי פעם כשאנחנו מרגישים צורך להזכיר לעצמינו שאנחנו יכולים , כשעולה משהו שממש מאתגר אותנו או אפילו נראה בלתי אפשרי  – אנחנו אומרים אותו אחד לשני וצוחקים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: