22. המתנה

המתנה מלשון להמתין או המתנה מלשון מתנה (כמו מתנה ליומולדת), מזכירה לי את המילה באנגלית PRESENT שזה גם הווה וגם מתנה. השפה או הלשון טומנת בחובה פעמים רבות צרופים או "איחודים" שכאלו שמעניין אותי להסתכל עליהם עוד.

אנחנו ממתינות לפסק הדין. כמו בחודש האחרון להריון, גם כאן ברור שתהיה בסוף לידה. אבל מתי יגיע הסוף הזה? קרן גדסי לימדה אותנו פעם תרגיל שאנו עושות עם נשים לקראת הלידה, שנקרא: "מה אני יודעת ומה אני לא יודעת על הלידה הקרובה". זהו תרגיל שאני אוהבת כי הוא מנכיח בעת ובעונה אחת ודאויות וחוסר ודאויות. בדרך כלל אין ביניהם איזון אבל אני אומרת לעצמי שזה בסדר.

אז מה אנחנו יודעות ומה אנחנו לא יודעות על פסק הדין? אנחנו יודעות שהוא יגיע. תהיה לידה. אנחנו לא יודעות איך יראה התינוק ולמי / למה הוא יהיה דומה ואם בכלל יהיה דומה. אנחנו יודעות שזה יקרה בקרוב אבל לא יודעות מתי. אנחנו יודעות שהוא ישפיע על חיינו ועל המציאות בארץ לא משנה מה הוא יביא איתו. אנחנו יודעות שההריון איתו כבר השפיע ונתן את אותותיו. אנחנו יודעות שעשינו כל מה שאנו יכולות בשביל הלידה. אנחנו יודעות שאנו אמהות טובות דיינו.

ואני יודעת שהדבר הכי בולט בתקופה זו של הידיעה והאי ידיעה הוא ההמתנה.

אני מרגישה אותה בעיקר בקושי לעשות דברים אחרים. אני מרגישה שההמתנה לתינוק הזה, לפסק הדין, תופסת נפח ממש כמו המתנה ללידה. רוב הנשים בסוף ההריון מאותגרות על ידי הציפייה. זו ציפייה שונה ממה שאנו בדרך כלל מכירים. לפני אירוע גדול אנחנו בדרך סופרים את הימים, לעיתים את השעות. אנחנו מכינים רשימה ויודעים פחות או יותר לעשות סדרי עדיפויות לפי השעון המתקתק. וכאן? בחודש התשיעי? אנחנו מחכות לאירוע גדול, משמעותי, לעיתים מטלטל ואיננו יודעות כלל מתי יגיע! איפה אהיה כשיתחילו צירים, איפה יהיה בן הזוג שלי באותו הרגע, האם זה יהיה יום או לילה. נכון שיש תאריך משוער אבל הוא פרוס על פני חודש ימים! יש נשים שיולדות בשבוע 37 ויש נשים שיולדות בשבוע 42 ואלו הן נשים שיולדות "במועד". זוהי המתנה שלעיתים נעימה ולעיתים קשה מנשוא. לפעמים יש יום כזה ויום כזה. ככה זה.

אז מה יהיה? איך אחזיק מעמד עד ללידה? אין לי כבר סבלנות! נמאס לי, חם לי, קר לי, כבד לי, כואב לי. כמיילדות, אנחנו שומעות את זה לא מעט. כמיילדות, אנחנו משתדלות לתת הכרה למקומות האלו כי הם מאוד מאוד מאתגרים- לעיתים יותר מן הלידה עצמה. אמרה לי פעם מורה ליוגה שליווינו בהריון שהיא מלמדת כל הזמן על להיות בהווה, על הרגע הזה, אבל כאן – בסוף ההריון – זה קשה מנשוא.

אז מתי יהיה פסק דין לבגץ שלנו? אני לא יודעת אבל כנראה שהוא יוולד בקרוב, בשבועות הקרובים. אני נותנת לעצמי הכרה ומפנה מקום להמתנה. אני נזכרת בה בדרך כלל או כשמישהו שואל אותי "יש חדש"? או "מה קורה עם הבגץ?"  או כשאני מרגישה שיש בי פחות אנרגיה מבדרך כלל. הציפייה ללידה או ההמתנה למשהו יכולה להיות "תירגול" או "מתנה" או "שיעור" אבל היא גם ילדה בפני עצמה. אני מזכירה לעצמי שהילדה הזו תופסת מקום ויש לה נוכחות וזה בסדר גמור להפנות גם אליה תשומת לב, לתת לה הכרה, ויש סיכוי שאז תכנס עוד נשימה.

2 Comments on “22. המתנה

  1. כתוב יפה כל כך, התחברתי מאוד! אני בדיוק בתקופה כזו… מלא אהבה וחיבוק גדול

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: