21. הכל צפוי והרשות נתונה

כל כך הרבה פעמים בחיים הרהרתי במשפט הזה שנאמר על ידי רבי עקיבא. הכל צפוי והרשות נתונה. מה זה אומר. מה החלק שלי אם הכל צפוי ומתוכנן, האם אני יכולה באמת להיות אחראית על חיי, מה קודם למה ואיך שתי האמירות הללו מתיישבות בכלל יחד. האם יש לנו בחירה חופשית?

השבוע, כאשר בעוד כמה ימים אגיע בפעם הראשונה להיכל הצדק – בית המשפט הגבוה, נזכרתי בו שוב.

תוך כדי ההכנות לבג"ץ יש רגעים מכוננים. רגעים כאלה שגורמים לי לחשוב שהיה שווה. לפני כמה ימים היה לי רגע כזה. עפרית נתנה לי טקסט בודהיסטי שמדבר על לעשות טוב ועל לשחרר. "כשאנחנו בשטח, עובדים ללא תוקפנות למען שינוי, חשוב לזכור שגם אם העניין המסויים שלנו לא ייפתר אנחנו מוסיפים שלום לעולם. עלינו לעשות ככל יכולתנו ובעת ובעונה אחת לוותר על כל תקווה לתוצאות", כתוב שם. קראתי את המשפט שוב ושוב. האם זה אפשרי לוותר על תקווה לתוצאות חשבתי לעצמי. לאט לאט, ככל שעבר אותו יום הבנתי שכן. זה אפילו לא כל כך קשה.

המסקנה עצמה – שמה שלא יהיה, מה שלא יקרה, יתווסף שלום לעולם בזכות כל מה שעשינו בשנה האחרונה בנושא הלידות מחוץ לבית חולים מאוד עזרה לי, ואז ניסיתי לשחרר גם אותה. אבל אם הכל צפוי אז למה בכלל לטרוח כל כך, מתפרצת מחשבה חדשה.

********

כל כך הרב פעמים במסע האמהות שלי אני מרגישה את אותו הדבר: איך אני יכולה לרצות הכי טוב עבור ילדיי ובמקביל לשחרר אותם לחלוטין? לתמוך, לחזק, להביע את דעתי, לכוון, להגן וגם לסמוך שבאמת הכל קורה כפי שהוא צריך לקרות גם בלעדי?  בלידה זה יותר קל עבורי. אני סומכת לחלוטין על הגוף ועל הלידה אבל יודעת שאם צריך לפעול אני פועלת.

לא מזמן אמרה לי אשה אחרי לידה, שהיא חושבת שהיתה לידה טובה כי כל מה שהיא ציפתה לו בלידה קרה. כששאלתי מה זאת אומרת, היא אמרה: ידעתי שמה שצריך לקרות יקרה וזה אכן מה שקרה.

********

כשהגענו עפרית אני וסיון ביום ראשון לפגישה מסכמת אצל עורכי הדין נדרכתי שוב. מי יהיו השופטים, מה יהיו הטיעונים שלנו בסופו של דבר. האם העובדה שהתמקדנו בטיעונים המשפטיים/ חוקיים ולא המקצועיים/ רפואיים תועיל? איך אצליח להיפרד מהעלבון שחשתי בקוראי את תגובת משרד הבריאות לעתירה שלנו? למרות שאני יודעת שהתגובה שלהם לא אישית נעלבתי. ממש. איך אצליח לא להתרגש שוב מהפער התפיסתי האדיר בתפיסות העולם. האם זה בכלל יכול לקרות לי.

לקראת הפגישה וגם במהלכה הרגשנו שאנו סומכות במאה אחוז על גלי גרי ואיציק עורכי הדין שמלווים אותנו, אבל האם השופטים יתנו להם בכלל במה לדבר?

איך אפשר להתחיל הסביר לשופטים מהו ההבדל בין חדר לידה טבעי בבית חולים ובין מרכז לידה עצמאי?? איך ניתן לגשר על הפער בין תפיסה שקודם כל סומכת על הגוף ורק אחר כך תתערב (אם בכלל), לבין גישה שאומרת: לידה היא איזור אסון ולכן היא קודם כל סכנה ולכן יש להתערב מראש – להכניס את האשה לבי"ח.

ראו זה פלא. לקראת סיום הפגישה, הגענו כולנו ביחד למסקנה של רבי עקיבא והמסקנה הבודהיסטית. אפילו שאנו יושבות ויושבים במשרד עורכי דין מכובדים במרכז תל אביב, למרות שאנו יודעים שיש חוק ויש דין ויש משנות סדורות , הבנו שאין לדעת. עשינו מה שיכולנו  אבל שום דבר לא יכול להכין אותנו למה יקרה באותו יום, באותה שעה. איך יקום השופט בבוקר, מה הוא יאכל ומה יהיה מצב רוחו. האם שלושת השופטים ידברו ביניהם ויגיעו להחלטות קודם. האם העתירה שלנו תעניין אותם. האם למישהו מהם קרה  במשפחה מקרה אישי דרמטי כזה או אחר שקשור ללידה. מה יהיה הדיון שלפני וכמה זמן הוא יארך והאם זה ישפיע. אולי הם יפסלו את העתירה שלנו על משהו טכני? האם יבקשו מאתנו להתדיין עם פקידי משרד הבריאות? ככל שהתקדמנו בשיחה ניסינו במקביל  גם למצוא פתרונות יצירתיים וגם לשחרר אותם. לאט לאט הבנו שעשינו כמיטב יכולנו ובאמת ובתמים עשינו טוב.

אנחנו יודעות שעבודתנו מרבה את הטוב בעולם וזה כבר הרבה מאוד.

********

כשיצאנו מהפגישה, הלכתי לבקר את אבי שהיה מאושפז באיכילוב במחלקה כירורגית. בכניסה לבניין פגשתי את אמי ויחד איתה נכנסנו למעלית גדולה בבניין האשפוז. במרכז המעלית עמדה עובדת בית חולים עם חלוק ישן ומרופט ומלפניה עגלת פסולת גדולה המכוסה בבד מלוכלך ביותר. מימיני ישבה על כסא גלגלים אשה מבוגרת חולה משתעלת. משמאלי עמדו זוג אנשים צעירים מודאגים. בעומק המעלית עמד איש זקן חולה שנראה מותש ועייף. אולי מבירוקטיה, אולי ממחלה. הריצפה היתה דביקה להחריד.  אמא שלי, שאיננה חובבת לידות בית מטבעה הסתכלה על כולם גם היא , ואז שאלתי אותה בשקט: נראה לך שאשה בלידה צריכה להגיע לכאן? האמת שלא. ענתה לי אמי.

אולי אצלם מהר בטלפון את הסיטואציה ואשלח לעורכי הדין? זה נראה כל כך הזוי ומוכיח את הטיעון שלנו … עברה מחשבה במוחי. זה  הרי ממש כמו סצנה מתוך סרט שבה נאמר כבר הכל… אין טוב ממראה עיניים.

יאללה, תשחררי, עניתי לעצמי. הכל צפוי והרשות נתונה. עשינו מה שאפשר ועכשיו נותר רק לחכות.

6 Comments on “21. הכל צפוי והרשות נתונה

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      אתן עושות כל כך הרבה טוב לעולם הזה .
      תודה לכן על מה שאתן .

      אהבתי

  1. מילים חזקות כל כך! לא חשבתי אף פעם לעומק על המשפט המשמעותי של רבי עקיבא..

    אהבתי

  2. יקרות
    לצערי לא אוכל להיות עמכן מחר בגופי אך איתכן בליבי…
    מחזיקה אצבעות.
    לא פשוט לשחרר ברגעים אלו וממש מתחברת לכך שעשיתן ה כ ל וזה הזמן לשחרר.
    בהצלחה…

    אהבתי

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    תודה רבה לכן. בהצלחה לאורך כל הדרך…נשימה זה משהו שאתן יודעות מתוככן. מהפכה אוהבת מתרחשת בכל מיני חזיתות ומה שאתן עושות גם מבקשת פריצת דרך. תודה על כל רגע. מחזקת מרחוק. אישה שעוד לא ילדה 🙂

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: