14. עד הביתא

מזמן מזמן, כשעוד עבדתי במכללת עלמא, שנים לפני שהייתי אמא ומיילדת, הכרתי את המלה הארמית "ביתא". כשאמרו לי שיש מלה אחת הכוללת בתוכה גם אשה וגם בית נפעמתי. ואו מדהים חשבתי לעצמי . זה גאוני . כל כך יפה וכל כך מזמין לפרשנויות. מה זה אומר עלינו הנשים, מה חשבו על כך הגברים שהמציאו ודאי את השפה , מה אנו רוצות / יכולות לקחת מכך לעצמינו ועוד. ידעתי שלא ירחק היום והמלה הזו תיהפך לחלק מחיי.

******

באוקטובר נכחתי בסדנה על טיפול בנשים אחרי לידה של  מיילדת ממוסקבה בשם אנסטסיה אלקסייבה . את אנסטסיה (ששם החיבה השגור שלה הוא נסטיה) הביאה לארץ אשה מופלאה  אחרת – יאנה טסלר. ממש עם סיום הסדנה נבע בי רעיון להקים שרות לנשים אחרי לידה. שרות שבו נגיע לאשה הביתה ונטפל בה במגע, בבית שלה. במיטה שלה. נגיע אליה עד הביתא. עד מהרה עפרית ואני הפכנו את הרעיון המופשט הזה לשרות מובנה ומקורקע. "תקשיבו, זו ממש מהפכה" וגם- "אין אשה שזה לא יתאים לה",  אמרו לנו הנשים הראשונות שסיפרנו להן על השרות החדש.

החברה הישראלית עוד לא הפנימה כמה חשוב לתמוך באשה אחרי הלידה ואנחנו, הנשים עצמן, מממשות לעיתים בגופינו ובמחשבותינו את חוסר ההבנה הבסיסי הזה. "אחרי הלידה אשה היא כמו בית נטוש" אומרת לי יעל ריין, מומחית בטיפול באיור וודה שעשתה את ההתמחות שלה בטיפול בנשים אחרי הלידה. "אחרי הלידה" אומרת נסטיה, "איברי הבטן לא יודעים לאן לחזור וצריך ממש להנחות אותם כי החלל שנוצר הוא כל כך גדול…".  אני חושבת עלי ועל הלידות שלי, ועל התקופות של אחרי הלידות שלי. אני חושבת על כל מאות הנשים שליוויתי אחרי הלידה ואני חושבת שאני מבינה משהו ממה שהם מתכוונות אליו.

******

מכאן המחשבות על המשך תמיכה בנשים אחרי לידה מיד עולות ומתנחלות  ומבקשות מקום. התפקיד שלי ושל עפרית לא מסתכם רק בלהיות מיילדות – ללוות נשים בלידה, אלא אולי הוא כולל גם חינוך למה שצריך לקרות פה אחרי הלידה? אבל איך נלמד נשים שהן צריכות לנוח? שהן צריכות לשכב? שהן צריכות מגע? הלא זה כל כך רחוק ממה שקורה בארץ וממה שנשים מצפות מעצמן. לפעמים אנחנו בעצמנו "שוכחות" מה טוב לנו. שוב מכה בי הפער הזה. כמו בלידה. הפער בין מה שטוב לאשה, מה שנכון לגוף ובין המציאות והחיים. כרגיל, אני מאמינה, שחשוב לדבר על זה ולכתוב על זה אבל זה לא מספיק. צריך גם לעשות משהו.

או קי , תתקרקעי, ותחזרי לכאן ועכשיו אני אומרת לעצמי וכמו תמיד, מה שעוזר לי  (מהמחשבות של היאוש וחוסר האונים כשאני חושבת על הפער הו הפער בין הרצוי למצוי ) זה להיזכר ב"בקטן". אני מיילדת, למדתי וחוויתי  במשך שנים טיפולים שונים הנוגעים בעולם ה"נשים אחרי לידה", התחום הזה אינו זר לי כלל, יש לי תשוקה עזה להיות נוכחת בו עוד ועוד ואני מתחילה לעשות זאת. השאר כבר יקרה מעצמו. הלא בכל התרבויות, אני מזכירה לעצמי, ידעו זאת ודאגו לטיפול בנשים אחרי הלידה. החכמה קיימת והיא חובקת כל והיא כאן. צריך רק לשזור אותה מחדש ולהפיץ אותה. להוריד אותה עוד קצת לקרקע.

ואיך לא? השרות החדש של בית יולדות שאנו הולכות לתת לעולם, בעזרת צוות של 17 נשים מופלאות הפזורות גאוגרפית ברחבי הארץ – יקרא: "עד הביתא".

 

 

10 Comments on “14. עד הביתא

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      מנסתרות העולם הוירטואלי אני לא מזוהה:) תמר מזיה, הזדהתי:)

      אהבתי

  1. מהמם.
    אחרי הלידה עשיתי כמה סשנים על הבטן עם המטפלת גרינברג. שממש הורידה את
    הבצקתבמהירות ונתנה את תשומת הלב שהיה דרוש לאזור הזה ולמה שהוא עבר.
    שגית

    אהבתי

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    הדרך שלכן נותנת השראה. מעיין בלתי נדלה של מחשב עשייה ויצירתיות. תודה שאתן משתפות אותנו.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: