2. המכתב

ביום שני 27.3.17 אחה"צ, הלכתי לבית המרקחת האהוב עלי לקנות כפפות, אלכוהול, סבונים ושמן שקדים. ידעתי שבכל רגע גלי, עורכת הדין שלנו שמלווה אותנו כבר שנתיים, תתקשר לבשר לי מה החלטת הרופאה המחוזית בעניינינו.

יום קודם לכן, יום ראשון בשמונה בבוקר התייצבנו ברמלה (משרד הבריאות מחוז מרכז) ל"השמיע" את קולנו וטענותינו , ביחד עם גלי, מתמחה נוסף מהמשרד שלה וכמה קלסרים עבים, אחרי שהוזמנו לשימוע הזה ביום חמישי בשעה ארבע אחר הצהריים. נכון נכון- ביום חמישי אחה"צ הודיעו לנו מטעם משרד בריאות, שביום ראשון בשמונה בוקר אנחנו צריכות להיות ברמלה. אם לא נגיע נקבל מכתב סגירה מיידי. שעות רבות במהלך סוף השבוע ישבה גלי עם יארה המתמחה במשרדן בתל אביב וטיכסו עצה לגבי השימוע. למדו שוב את החומר, חרשו שוב את התקדימים, החוק, פקודת בריאות העם ועוד, והחליטו מה יהיה קו ההגנה שלנו ואיך נציג אותו. עפרית ואני הצטרפנו אליהן לשעתיים בודדות בשישי בצהרים לאחר מפגש של "אספת הורים" בבית יולדות, מעגל נשים שלווינו אותן בלידה. קראנו ביחד, דיברנו על שירה ועל אמהות, שיתפנו, צחקנו, נעצבנו – בעיקר נתנו לעצמינו להיות מיילדות ואמהות מחבקות ומחובקות. אח"כ נסענו לבניין הגבוה מול בית המשפט בתל אביב לפגוש את עורכי הדין.

16:00 , יום שישי לאחר הפגישה, אני יוצאת מחניית הבניין הגבוה, ושמה בוייז את כתובתם של הזוג שילדו אצלנו ביום שלישי. היום יום שישי, אני חושבת לעצמי, בקושי שלושה ימים אחרי הלידה שלהם, אני נוסעת לביקור בית והולכת לספר להם שאולי הלידה שלהם היתה האחרונה אצלנו. לפחות כרגע. מה פתאום, את צריכה למצוא את כל האופטימיות שבך עולה עוד קול. אין מצב שיסגרו, תזכרי מה שאמרת תמיד לעפרית.

אני מגיעה לישוב, מוצאת את הבית ופוגשת אשה מדהימה ויפה שנחה במיטה, עם התינוק היפיפה שלה ובן זוג מקסים, מרוגש כולו. אחרי המפגש הראשוני אני מספרת להם מה קורה עם משרד הבריאות ועל חוסר הוודאות. אני מרגישה מיד איך אנחנו הופכים ישות אחת של הבנה והזדהות. הם איתי, אני איתם. ואז עזרה בהנקה, לקיחת דם ל- PKU, שאלות, תשובות ודברים שאני כל כך אוהבת לעשות. אני אוהבת לבוא לאנשים הביתה אחרי לידה משותפת. זוהי אינטימיות חדשה שנוצרה ועלתה מדרגה. אני אוהבת לתמוך באימהות והאבות בשעות האלו, בימים האלו. אני אוהבת להקשיב להם ואוהבת להיות שם בשבילם. המון פעמים כשאני יוצאת מביקור בית של אחרי לידה אני מתקשרת לעפרית ואומרת לה: אני מתה על זה. אני מתה על מה שאנחנו עושות.

אבל הפעם נכנס לתמונה בשקט ובזחילה על הגחון ספק. ספק שעלה והשתלט עלי וכמו כתם שחור התחיל להתנחל אצלי ולתפוס מקום. האם כל זה יוכל להמשך?

כשנפרדנו , הם אמרו לי משפט שאשמע כל כך הרבה בזמן הקרוב: אתן עושות עבודה כל כך טובה וחשובה . זה חייב להמשך. בניתן משהו גדול, יצרתן עולם. תגידו מה צריך לעשות ואנחנו שם.

במשך השנים הבנו, שכדי להחזיק את העולם "שלנו" (נשים, לידות, שירה, מעגל של ביחד) אנחנו צריכות להיות מאוד בעולם "בחוץ". בעצם, כדי לאפשר לנשים בחירה, כדי לאפשר לנשים ללדת בחופשיות, באינטימיות , כדי לאפשר בריאות ליולדות ותינוקות, אנחנו צריכות להיות חכמות ולבחור את צעדינו בקפידה. במדינה שבה לידות בית לא מקובלות על הממסד, בחברה שבה הפחד מושרש מגיל צעיר, בחברה שבה רוב הנשים חוששות מלספר להוריהן על הבחירה שלהן בלידת בית, אנחנו צריכות להבין שלא מספיק להיות צודקות.

באותו יום ראשון, לאחר סוף שבע רווי במתח , במחוז מרכז ברמלה, בשימוע, שטחה עו"ד גלי את טענותיה המנומקות אבל לא היה מי שיקשיב. נראה היה שהעניין הוסדר מראש. "אתן צריכות להוציא רישיון של בית חולים כדי להמשיך לפעול", היתה טענת משרד הבריאות. בכל זאת, לאחר סיום השימוע: "נחשוב ונשלח לכן מכתב עם החלטה מסודרת ומנומקת", אמרה רופאת המחוז.

הייתה טיפ טיפה תקווה. אולי הרשמנו אותה כל כך והיא תיתן לנו להמשיך? אולי הרמה האישית תגבר על הרמה המערכתית?  אולי היא תסכים לבקשה העיקרית שלנו – שיתוף פעולה למען הקמת מרכזי לידה בישראל? אולי תסכים לחשוב אתנו ביחד על הקמה מקצועית של צוות חשיבה משותף?

אך לא. באותו רגע בבית מרקחת, התקשרה גלי ואמרה שהגיע המכתב. "לא תוכלו להמשיך לקבל לידות בבית יולדות. אבל הם לא סוגרים אתכן…."

הרוקח הנחמד שמכיר אותי שנים נבהל קצת כי ראה שהתחלתי לבכות.

2 Comments on “2. המכתב

  1. וואו אהובות, לחשוב שכשישבנו במעגל "אסיפת הורים" קראנו שירה ודיברנו על אמהות כשבאויר עמדה ההודעה הזו על 'השימוע' ממשרד הבריאות ואנחנו בכלל לא הרגשנו דבר מלבד אהבה וחיוך וחיבוק עוטף מכן. כאלה אמהות מגוננות ועוטפות שאתן. מופלאות. הרבה מעבר לטייטל מיילדות.
    ניכר בכל פעולה שלכן וכל ליווי ותמיכה שנעשה באהבה אינסופית. ביקור הבית לאחר הלידה הוא אור גדול של למידה ותמיכה עצומה. תודה שאתן קיימות אהובות

    אהבתי

  2. וואו כ"כ קשה לי לשמוע את זה. אתן באמת נשים עם מקום משמעותי על האדמה הזאת ועם המון מקום אצלי בלב.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: